רדיו פרימיום להמונים

Alvin Lee -RIP

פתיחה

הוגו צ'אבס נפטר השבוע. לדעתי אנחנו לא שמחים מספיק כשדברים כאלה נעימים קורים. בקושי שמתי לב שהוא נעלם כך סתם מחיי. עמוד חמישי בישראל היום. בידיעות אחרונותאני מנחש שזה הופיע עמוק עוד יותר בין דפי העיתון. צריך לדעת להעריך את המוות כשהוא מגיע לאנשים הנכונים. היו עוד כמה מיתות וימי הולדת ותחיות השבוע, ולכן, הפעם נבדק ונמצא פרימיוםבסימן לא רוצים למות רוצים להשתגע. עם כל השירים הטובים שהתרגשתי מהם השבוע.ותלחצו PLAY !

Iggy and the Stooges - חדש !
עם כל שגעת בואי שמתחוללת השבוע קצת נבלע הסינגל החדש של איגי פופ והסטוג'ס. לא הברקה כמו החדש של בואי. אבל היית חייב להקשיב לזה. שבוע שעבר שמתי כאן ראיון קצר עם איגי שאמר שהוא מקליט עם הסטוג'ס כי להקה חיה צריכה להמשיך להקליט אלבומים. לא חשוב איך הם יוצאים. ואתם חייבים לקרוא היום ב-7 לילות את מה שכתב יהודה נוריאל על החדש של בואי.

Iggy and the Stooges - Burn

Mudhoney - חדש !
שיר חדש שאהבתי למדהוני. Some Like I Hot Some Like It Small. להקת הרוק פוסט-פאנק מסאב-פופ עם שיר חדש שהמסר שלו הוא שעדיף דברים קטנים ולא הכי פופולרים ומיינסטרים.
Mudhoney - I Like It Small

Alvin Lee - נפטר
אלבין לי אחד מהגיטריסטים הנחשבים אי-פעם בעולם, מלהקת "עשר שנים אחרי" נפטר השבוע בגיל 68 -RIP
Ten Years After. - 50,000 miles beneath my brain

Sweet Baboo - חדש !
ואם אמות. האם תזכרי שאהבת אותי ?
סוויט בבו הוא שם הבמה של סטפן בלאק מצפון ווילס. וזה שיר חדש שלו.

Sweet Baboo - If I Died...

Daniel Johnston - מגיע לישראל!
דניאל ג'ונסטון מגיע להופעה בבארבי בסוף חודש מאי [כרטיסים].

לכל ראיון שלו היה קורט קוביין מגיע עם חולצה של דניאל ג'ונסטון. הוא אולי המודל הכי קיצוני של סינגר- סונגרייטר. הכי לואו פיי שיש. הכי רחוק מהשבדים הרגישים. ג'ונסטון התחיל להקליט שירים בסוף שנות ה-70 על טייפ ביתי ישן כשהוא מלווה עצמו בפסנתר, גיטרה או מפוחית. הוא רקח תרכובות של פולק פסיכדלי, גאראז' וקאנטרי ויצר שירים מרגשים עם מנגינות הרמוניות, פשוטות וכובשות, משולבות בטקסטים כנים וחריפים ששר בקולו המוזר, הילדותי והסדוק. ג'ונסטון עבד כמנקה שולחנות במקדונלד'ס ובמקביל לעבודתו נהג לחלק ללקוחות ולעוברים והשבים קלטות עם המוסיקה שלו. כשלא הצליח לשכפל קלטות, הקליט את כל השירים מההתחלה, כך שרבות מהקלטות שחילק הן בעצם תיעוד אחד, יחיד ומיוחד. ג'ונסטון הינו חולה מאניה-דיפרסיה שאושפז פעמים רבות בבתי חולים לחולי נפש. בניגוד לקורט קוביין הוא לא רוצה למות. לא בטוח שהוא רוצה כל-כך להשתגע

Daniel Johnston - I Live My Broken Dreams

Melody's Echo Chamber - חדש !
אם כבר הפוסט הזה סוחב כל-כך חזק לסבנטיז. אז שווה להתעכב גם על הקליפ החדש של מלודיז אקו צ'יימברשנראה כמו מותחן אירופאי מתחילת שנות השיבעים. האלבום כזכור הופק ע"י קווין פרקר מטיים אימפלה.
Melody's Echo Chamber - Crystallized

Beach House - חדש !
עוד קצת דרים פופ קצת פחות פסיכדלי בקליפ החדש של ביץ' האוס, לשיר נפלא מתוך אלבומים האחרון
BEACH HOUSE - WISHES

דייב גרוהל וג'ון פוגרטי מנגנים ביחד !
אני כבר קצת שכחתי ש -Dave Grohl היה פעם בלהקת נירוונה. אחרי שהיה שותף פעיל או סמוי בלהקה שהמציאה מחדש את רוק הגיטרות. הוא הקים את הפו פייטרז שתמיד נשמעו לי הרבה יותר הארד-רוק אבל מעודכן. בשנים האחרונות האלבומים שלנו נשמעים אפילו יותר רוק קלאסים. וכאן הוא בפרוייקט שנקרא Sound City עם כל המוסיקאים שהוא תמיד הכי העריץ. החיים טובים עם החיים על פני האדמה.

Dave Grohl, John Fogerty and Sound City Players Perform -Fortunate Son

רובין היצ'קוק - חדש !
גם רובין היצ'קוק לא רוצה למות ומעדיף "להשתגע". שנה שעברה ראיתי אותו בארץ בהופעה בברבי. אחת הטובות שאהבתי. השנה הוא הוציא עוד אלבום חדש. השיר הבא הוא מתוך אלבום מחווה לניק דרייק שבו משתתפים עוד מוסיקאים רבים אחרים. כשרובין היצקוק עושה קאבר לניק דרייק זה לא יכול לצאת פחות ממשובח
Robyn Hitchcock - "Parasite" //Nick Drake cover

החיים שלי יותר מעניינים ממני:אתמול הייתי בתערוכת הצילומים: "היכלות נטושים" של שרון רז, בגלריה של בית האדריכל ברחוב המגדלור 15 אשר ביפו. שרון רז הוא אדריכל אחד מחובבי המוזיקה הידענים ביותר שאני מכיר, הוא היה המנהל של פורום המוזיקה האלטנרטיבית ב-YNET . ומזה כמה וכמה שנים הוא מצלם ברחבי הארץ בניינים נטושים. עד היום הוא צילם 46,000 (!!!) תמונות של מאות מבנים. מתוכם כרבע מהם הם צילומים של בתי קולנוע ובתי עם. הצילומים מופיעים באתר האינטרנט נטוש ועכשיו אפשר לראות אותם וגם לרכוש אותם בהדפסים. יש כל-כך הרבה רבדים בצילומים האלה. ויש אג'נדה. וסנטימנט, ומשמעות, ואסתטיקה של מבנים, ואסתטיקה של דקדנט, ואסתטיקה של צילום, ותיעוד היסטורי, וגם משהו אישי שכל אחד יכול להתחבר אליו. אני חושב שזו רק ההתחלה. זה ממש אוצר, שמכיל בעצם משהו ששייך גם לכולנו. בניינים מנוף מולדתנו. התערוכה פתוחה עד 18.4.2013 וגם בחול המועד פסח. טל' לתיאומים: 03-5188234. לתיאום ביקורים בימי ו' ובערבי חג ניתן לפנות לדוא"ל bddaba@gmail.com בואו המוניכם !

מירית בן ישראל מהבלוג עיר-האושר כתבה על זה פוסט יפה שנקרא "אנתולוגיה קטנה של עזובה" . הכי מתאים זה לשים את השיר הזה של רובין היצ'קוק שגם חגג השבוע יום הולדת, יחד עם עוד כמה מחבריי בני מזל דגים.
Robyn Hitchcock - My favourite buildings

מיני -מיקסטייפ סבנטיז מתקדם לאייטיז
בתקופה האחרונה אני מגלה סוף סוף את הסבנטיז, הרבה בזכות אורי דביר. אני מגלה את שנות השיבעים, האמיתיות והיפות, שלא הכרתי .למרות שאני זוכר את הסבנטיז, ואולי בגלל זה אני פחות מעריך אותם. כי הסבנטיז היו קצת יותר מידי רוקיות בשביל ילד בן עשר. באייטיז הם כבר היו מיושנות מידי. בניינטיז רטרו מידי. ועכשיו הם נשמעות לי ממש כאילו חיכיתי להן כל החיים. אז לכבוד זאת, ובהקשר כללי לכל הפוסט הזה. הנה מיני מקסטייפ קטן של שירי סבנטיז משנת 1973 בואך שנות שמונים:

כיוון ששרון רז אוהב כל-כך את ג'נסיס אז אני מקדיש לו את השיר הזה, משנת 1973. שבעצם הכרתי בזכותו השבוע
Genesis - I Know What I Like

מתוך אלבום של דמואים משנת 1975 שהוקלטו ע"י להקת ראשים מדברים. אהבתי גם את העטיפה של האלבום בו רואים אותם עם ראשים שותקים דווקא.
TALKING HEADS - sugar on my tongue

השני משנת 1978 של להקת מאגזין המיתולוגית
Magazine - The Light Pours Out of Me by

ולסיום שיר מתוך אלבום דמואים של להקת סושיאל דיסטורשיין. מהשנים 1980-1982. שוגייז כזה לפני שהיה שוגייז
Social Distortion- Mainliner

יום הולדת שמח לכל מי שחגג השבוע. מי שבחר דווקא למות - שכב על משכבתך לשלום. מבחינתי עד שאתפגר...
החיים יפים והמוסיקה פרימיום

תתארו לכם שהיו מגלים שיר חדש לחיפושיות, האם זה לא היה פשוט נפלא ? עכשיו תחלקו בשתיים – זה בערך האפקט של אלבום חדש של דיוויד בואי אחרי עשר שנות הפסקה (של אלבומים). היינו כבר בטוחים שזהו - שהוא לא ייצור עוד. במיוחד אחרי שעבר התקף לב. המחשבה שהזדחלה לראש היא, שבסופו של דבר, כל ההתעללות שהוא העביר את הגוף שלו נתן את אותותיו בריבית, לקראת סוף חייו. אבל בואי הפתיע, באמת הפתיע, בעידן שאחרי מהפכת המידע והאינטרנט, הוא הצליח להנחית עלינו ככה פתאום אלבום, בלי שאף אחד היה מוכן. ועוד אלבום כזה טוב, עם 14 (לא פחות!) שירים וטובים - זו באמת הפתעה. ההודעה על צאת האלבום יצאה ביום ההולדת ה-66 של בואי, והיא היתה מתנה נהדרת לאוהדים. שגעת בואי מיד אחזה בכולם. ברדיו הקצההאינטרנט הכינו תוכנית ספיישל של שלוש שעות, וגם בקול הקמפוס, ובעצם מי לא ? בידיעות אחרונותכל מדור המוזיקה ב-7 לילות הוקדש השבוע להוצאת האלבום The Next Day. ועוד באותו עיתון ובאותו השבוע כתבה נוספת בת שלושה עמודים על פועלו של האיש.

וכמעט כולם אומרים במקהלה: "כולו שלי" ! "כולו שלי" ! דיוויד בואי מצליח מתוך המבוך האומנותי שהוא יצר, כאמן אשליות, שלא לומר חוצן, ליצור בכולנו תחושה חזקה מאד של מעצב זהות. לא את זהותו האנדרוגניסטית, המתחזה, המורבידית, הקברטית אלא את אישיותנו אנו. לכל אחד יש את הבואי שלו. את דיוויד המלך, נעים זמירות הרוק, שאותו הוא כה מבין וכה אוהב. נראה שיותר מכל אומן אחר הוא הצליח לפצח את הקוד האולטימטיבי של אומן במה. הנוסחא מאד פשוטה: הייה גדול מהחיים (אם צריך תגלם דמות כלשהי) ואל תפסיק אף פעם להשתנות.

היכולת המופלאה שלו להמציא את עצמו ולנכס לעצמו תופעות מוזיקליות הוא בלתי יאמן. עכשיו שיש כבר יוטיוב אפשר לראות את האמביציה שלו באמצע שנות השישים כשהוא נראה יותר כמו נער פרחים, זמר פולק יוצר. העסק התחיל כבר לזוז כשהוא שר לראשונה את מייג'ור טום, אבל רק כשהוא נכנס לתפקיד זיגי סטארדסט וניכס לעצמו את הגלאם רוק הוא הפך באמת לכוכב רוק.

הייתי מטרחן לכם את כל הרקע הזה בכל מקרה - כי פשוט אי-אפשר להתעסק בהוצאת אלבום של אדם אניגמטי כמו בואי בלי להבין את המסביב. במקרה The Next Day זה נדרש במיוחד. נדמה שהאלבום הזה הוא אלבום מסכם קריירה, אלבום שהוא שירת ברבור. או כמו שאמר שמוליק קראוס על אלבומו האחרון: "זה הקדיש שלי". העטיפה של האלבום היא העטיפה של Heroes שהוא הקליט בברלין עם בריאן אינו, וכשעליה מתנוססת כרזה לבנה פשוטה על הכיתוב The Next Day. רוצה לומר– אני כבר אחרי כל זה. אני מעל זה. מעל התדמיות ,מעל החיפוש העצמי, מעל הצורך להמציא, לשנות, להפוך עולמות, אני כבר לא צריך לעשות פוזות אומנתיות לצורך העטיפה. אני כבר יכול להרשות לעצמי לנוח על זרי הדפנה ולהיות אני. אבל מי אני ? בשיר Heat הסוגר את האלבום הוא שר "ואז אני אומר לעצמי: אני לא יודע מי אני". אולי זאת התשובה הכי טובה שיש בגיל 66.

אז איך המוזיקה אתם שואלים ? הסינגל הראשון שיצא Where are we Now היה יציאה בוגרת ושקטה. שיר מאד יפה אבל ישנוני משהו. שהנמיך קצת את הציפיות (אבל כחלק מהאלבום הוא התגלה כיפהפה). הפזמון הפותח את האלבום היה כבר רוק חי ובועט שבו בואי שר Here I am Not Quite Dying. בקליפ של הסינגל השני (are Out Tonight) The Stars אפשר לראות את דמותו הצעירה של בואי רודפת אחר דמותו הבוגרת של בואי ומעפילה ומטרידה. בשיר Love is Lost הוא שר על אהבות בגיל עשרים ושתיים וחיים במקומות חדשים.. I'd Rathe Be Hiנשמע כאילו היה תמיד איתנו. אני הייתי מוכן להסתפק בשיר אחד או שניים טובים. אבל זה לא נגמר: Valentine's Day הוא שיר פופ כייפי. גם השיר האחד עשרה. גם השתיים עשרה Set The World on Fire ובעצם הכל.

זה אמור להיות אלבום קאמבק. אבל הוא לא מרגיש לי ככזה. אולי כי בכל שבוע יוצא שאני מקשיב לשיר אחד לפחות של בואי או לאיזה אלבום, מבלי ממש להתכוון. אבל בסופו של דבר עם כל האושר והתענוג הצרוף, בהאזנה ל- The Next Day ולמרות ההפקה המצויינת של טוני ויסקטוני (שהפיק גם כמה מאלבומיו הגדולים של בואי בשנות השיבעים) פיסגות היצירה של בואי כה גבוהות שככל שמדובר כאן באלבום כייפי ומלא תוכן. הוא לא יהפוך לעוד קלאסיקה על זמנית. לא נורא. לא חייבים עוד אחת. אנחנו כבר אחרי זה - אנחנו ב- The Next Day.

וזה שיר שאתם יכולים לשמוע רק בגרסה להורדה של איי טיונס. עוד פנינה (אם כי, אני לא בטוח שזו לא הונאה)
David Bowie - Obstacle

פתיחה

אני מאד אוהב את "עונג שבת" וגם מכיר ומוקיר את גיאחה כבר הרבה מאד שנים. שבוע שאין "עונג שבת" הוא שבוע שחסר בו משהו עבורי. אבל בכל שבוע אני מתפלא איך אזורי החפיפה בין המדור הזה נבדק ונמצא פרימיוםלבין עונג שבתהולכים ומצטמצמים. ולמרות ששני הבלוגים עוסקים בעיקר במוזיקה חדשה, התוצאה שונה לגמריי. אני מניח שזה קשור בעיקר לטעם האישי של שנינו. ובכל זאת זה מפליא אותי. אולי זה אומר שיש כל-כך הרבה מוזיקה חדשה, שאף אחד לא יכול (או צריך לאהוב) את כולה. אז גם הפעם בנבדק ונמצא פרימיוםבעיקר מוזיקה חדשה. ואיזו !

המוזיקה החדשה

הסטרוקס בדרך לאלבום חדש ויצאו כבר שני סינגלים די מאכזבים. אני אשים כאן את מה שאני חושב ששווה את זמנכם:

Christopher Owens - חדש !

כריטסטופר אווון מצליח להיות גם סיקסטיז עולץ וגם נוגה. אפילו עצוב, לפעמים. פעם היו אומרים את זה על הסמיתס. אבל כבר לא. קליפ חדש מתוך אלבומו הסולו הראשון שלו מאז עזב את גירלז.

Christopher Owens - "Here We Go Again

ג'ואנה ניוסום - חדש !

החום הבלתי נסבל של הימים האחרונים, הארבה, והטרגדיות הרבות שקרו השבוע קצת השכיחו מאיתנו את האביב. אני אוהב מאד את האביב. הפריחה קצת גורמת לי להתעטש אבל ההרגשה הזו של התחדשות והירוק מעלים בי רגשות רומנטים. השיר החדש עם קליפ השופע של תמונות של טבע של ג'ואנה ניוסום עושה לי ממש טוב. אני מעדיף אותה כך, כלומר בשירים קצרים. השיר הזה הוקלט לכבוד קו אופנה של חברה מלוס אנג'לס שנקראיית WREN. והוא בכלל קאבר. המקור, אגב, לא פחות יפה. אבל מי היה מקשיב לו אילולא...

Wren / FW13 / Joanna Newsom from CONNECT THE DOTS INC on Vimeo.

ארט ברוט - חדש !

אני הייתי בטוח שארט ברוט קיימים כבר משנות השמונים. הם נשמעים לי כמו שנות השמונים באזור חיוג פר אובו. להקה בריטית עם מוזיקה שהיא אומנות. לא במובן הפרוגרסיבי של המילה. אלא במובן החושב של המילה. אבל מסתבר שרק עכשיו הם חוגגים עשור. עם אלבום אוסף. לא בטוח שאלבום אוסף ללהקות מהסוג הזה הם משהו שהייתי קונה. כלומר, נראה לי שעדיף להשקיע באלבומים מלאים. אבל בתור מי שהרבה פעמים מצא אוספים כפתרון כלכלי להכרת להקה כלשהי. אני לא יכול ממש לפסול את זה. אוסף זה כיף, ויהיה שם גם שיר חדש ששווה. שיר שמתחיל ב.."אני הייתי ברעידת אדמה ! וכמעט מתתי ! ". מתאים לי בדרך לנענע את האונות

Art Brut - Arizona Bay

Chance The Rapper - Good Ass Intro
משהו אחר לגמריי. הרבה יותר סול. אר אנד בי. ראפר חדש משיקגו ושמו צ'אנס הראפר. אלבום חדש בשם #10Day הפתיחה נשמעת ונראיית טוב, עם הרבה טיזינג בישבן. גם הקליפ נראה כמו חגיגה

Chance The Rapper - Good Ass Intro

The Besnard Lakes - חדש !
אורית @ חברתי מהפייסבוק הכירה לי את השיר הזה של The Besnard Lakes שעומדת להוציא אלבום ב- JAGJAGUWAR בתחילת אפריל. האלבום יקרא: 'Until In Excess, Imperceptible UFO'. אחרי שאהבתי גיליתי שהם מונראול קנדה (למי שלא יודע, אז יש לי חולשה בלתי מודעת לכל מה שיוצא משם)

The Besnard Lakes - People of the Sticks

Wolf People - All Returns

עוד להקה בעומד להוציר אלבום ב- JAGJAGUWAR ממש בקרוב. היא להקת "אנשי הזאב". הם נשמעים כמו השם שלהם. את האלבום החדש שבדרך Fain הם הקליטו בבית מבודד באזור גשום של יורקשייר, אולי בגלל זה המוסיקה שלהם נשמעת כמו מוזיקת יערות מעט קודרת. את זה הכרתי בזכות סטיבי.

Wolf People - All Returns

Belgianfog- Wait for Help

מכיוון שרדיו פרימיום להמונים מופץ גם בהייפמאשין, מגיעים אליי למייל המון להקות חדשות עם חרא של מוזיקה, או סתם כזו שאני לא אוהב. מידי פעם מגיע משהו שאני מקשיב לו לפחות 5 פעמים. למשל השיר זה:

Belgianfog- Wait for Help

אלבומים בהזרמה

Devendra Banhart - באלבום חדש !

דבנדרה באנהרט, עם האסיד פולק שלו, לא תמיד מצליח לפגוע לי בטעם האישי. אבל עכשיו הוא מוציא את אלבומו השמיני שנקרא MALA שהופק בלוס אנג'לס על-ידו ביחד עם חבר הלהקה שלו נוח גרגסון, והוא נשמע לטעמי הרבה יותר טוב ממה ששמעתי ממנו עד כה. באנהרט מספר שההשארה שלו לאלבום הזה היתה מוזיקת היפ-הופ מוקדמת . למרות שבסופו של דבר, גם באנהרט מודה שהשירים לא יצאו היפ-אופ בכלל. הנה שיר אחד מתוכו:

Devendra Banhart - Für Hildegard von Bingen

וכל האלבום בהזרמה

Suede - באלבום חדש !

האם חזרה לקידמת הבמה של להקות ניינטיז כמו סוויד הן ההוכחה לכך שהמוזיקה של היום לא משהו. או שבעצם זו הדרך לעשות רטרו בימינו. במקום לדוש במוזיקה שהיתה פעם ושבלאו הכי זמינה כה שמינה לנו ביוטיוב, להקות ותיקות מקליטות לנו אלבומים בטעם של פעם, כדי להגביר את החוויה. כך או כך, אלבום חדש של סוויד ! איך עושים דבר כזה, אחרי כל-כך הרבה שנים. והם לא היחידים בזמן האחרון וגם לא בפוסט הזה

וכל האלבום בהזרמה

הפסקת פרסומות

לאמן מחדש את המוח

השבוע הייתי בקורס שבו לימדו אותי ששבירת הרגלים מועדדת מחשבה יצירתית. אם אתם רוצים לשמור את גמישות מחשבתית, הורידו את השעון שלכם מיד שמאל והעבירו אותו ליד ימין. כשהמוח שלכם יתרגל שוב החזירו ליד שמאל. ואם אין לכם שעון ? אולי סלולרי חדש יעזור לכם? אולי של חברת וירג'ין. אני לא מביא לפה בדרך-כלל פרסומות, אבל בזו מופיע Wayne Coyne מהפליימניג ליפס, ובכלל זו פרסומת מגניבה.

הופעות פרימיום

דפש מוד - בהופעה חדשה !
בקרוב הם שוב בארץ. דפש מוד לא מפסיקים ליצור ולא מפסיקים להופיע כבר עשור רביעי. השבוע הם הופיעו הופעה מלאה באולפן של לטרמן. הופעה שאפשר לראות רק באינטרנט. ואשר כוללת שירים מתוך האלבום החדש שבדרך. אני מאמין שזה יהיה דומה גם למה שנראה אצלנו

Digital Primitives

דיגיטל פרימיטיבז, מההרכבים המרתקים בספקטרום הרחב של הג'אז כיום, הגיעו להופעות בירושלים ות"א. הפרימיטיבז הם שלושה: נגן כלי הנשיפה הישראלי (והגאווה הישראלית) אסיף צחר, המתופף האגדי צ'ד טיילור, והיוצר הייחודי קופר מור, שמשלב מוזיקת עולם, פולק, בלוז ומוזיקה מודרנית, ובונה את כלי הנגינה שלו בעצמו בהשפעת שורשיו האפריקאיים. .
» 14 במרץ ב־19:00 בבצלאל, ירושלים, 20–50 שקל. 15 ו־17 במרץ בלבונטין 7 ת"א, 60 שקל
דוגמית:
Digital Primitives - Turn It Up

קיצור תולדות הראפ
לסיום משהו כייפי במיוחד. גם ג'סטין טימברלייק עושה קאמבק. והוא הופיע אצל פאלון. ביחד עם ג'ימי הם שרים רצף של שירים שמדגים אתקיצור תולדות הראפ. כמה אנרגיות ואיזה אחלה זה יוצא. בכל זאת בסוף אני מרגיש שחסר פה קצת קסם שחור.

החיים יפים והמוסיקה פרימיום

William Hart & Adrian Younnge

בין השנים 1968-1974 היו ל -The Delfonics 20 להיטים במצעד הפזמונים. הם מפילדפיה והם גם זכו לגראמי עם השיר Didn't I -blow your mind this time אבל אתם בטח מכירים את השיר Ready or Not Here I Come . בשנת 1975 הם כבר התפרקו, ועכשיו, 40 שנה אחרי, הדלפוניקס יוצאים לדרך חדשה עם המפיק אדריאן יאנג מלוס אנג'לס. וויליאם הארט שכתב גם את רוב הלהיטים ממשיך להיות הזמר המוביל עם קול הפלצט מיוחד שלו. ומצטרפים אליו זמרים צעירים נוספים כמו Loren Oden , Saudia Mills וגם Om’Mas Keith. זה הסינגל הראשון והשילוב שלו יחד עם הקליפ הוא מושלם. נראה כמו מפעם, נשמע כמו מפעם, אבל ממש מעכשיו.

Adrian Younge Presents the Delfonics - Stop and Look

Third Eye Girl

פרינס הוא אחד מאבות המזון שלי (יחד עם פול סיימון, דיוויד בואי, מוריסי, החיפושיות, הפיקסס וברוס ספריגסטין). כבר שני עשורים שפרינס יוצר אלבומים שפחות מעניינים אותי. הוא נשאר נגן מעולה, פרפורמר אדיר ויש לו איזה 7 אלבומי מופת גאונים. אבל מאז Diamonds and pearls שרכשתי בזמנו. הוא כבר לא עושה מוזיקה שמשנה לי במשהו. בשבוע האחרון הוא יצא עם כמה שירים חדשים לקראת אלבום חדש, וגם שמעתי שירים יפים בערב מחווה שעשו לכבודו. דברים יפים. אז החלטתי לרכז את הכל בפוסט אחד.

נתחיל מהשיר החדש שהכי עשה לי את זה. מזכיר קצת את התקופה של 1999 Screwdriver

קבלו אותו בקטע אימפרוביזציה שבו הוא מדגים וירטואוזיות. על-הדרך תפגשו את הנגניות שלו. מעניין איך נראה האודישן שלהן, וממה נובעת הנטייה שלו לנשים בלהקה שלו. סוג של העדפה מתקנת, אני מניח.

Plectrum Electrum - 3rd Eye Girl from Madison Dube on Vimeo.

בערב מחווה שנערך לכבודו ניגנו נערי המים הנפלאים את גשם סגול
The Waterboys - Purple Rain

אני לא מכיר את הנסיכות האלה, אבל הקטע הזה לא פחות טוב מהקודם. אולי אפילו יותר.
Let's Go Crazy/Darling Nikki - Princess

ועוד שני שירים מתוך האלבום החדש:

Prince - Breakfast Can Wait

קשה להגיד שאני מצפה בקוצר רוח לאלבום חדש. אבל מה שכן זה מאד חביב. ותודה לחברי איתן טובי שאוהב את פרינס אפילו יותר ממני

JIM JAMES - 2013

פתיחה

אני רוצה עולם שחופשי מבר רפאלי. עולם שחופשי מתקשורת שלא מפסיקה לפמפם כמו כלב מאולף (של הדמוקרטיה) ביקור של נשיא חשוב. חופשי מתוכניות ריאלטי, אפילו של מוזיקה. משגע אותי איך באותו עיתון, באותו מוסף, מופיעה ביקורת נוקבת על "כוכב נולד", ובועז מאודה שמספר שהוא חוזר בתשובה בגלל שהוא איבד את עצמו בתוכנית הזו, ודף או שניים אחר-כך מופיעה כתבת קידום מכירות, חסרת בושה, לתוכנית "דה וויס". מפריע לי שאני לא יכול לחיות את חיי בלי לבחור להיתקל בכל אלה. הנה היה פה רונלדו והנבחרת שלנו שיחקה משחק גדול. והיתה לי האפשרות לא לצפות בזה, לא לדעת על זה יותר ממה שאני צריך. חוץ מזה, שזה רק משחק חד פעמי. מחר כבר יהיה משחק אחר. אפילו אובמה היה כאן רק לשלושה ימים. אפילו "דה ווייס" יום אחד תיגמר. אבל בחייאת - קחו ממני את בר רפאלי. היא יפה וחמודה, אבל יש עוד נשים בעולם ! קצת יותר תלת ממדיות, קצת פחות ילדותיות גם במראה וגם בסגנון חיים. היא לא נראיית לי כזו טיפשה, לא בגלל זה אני מבקש שהיא תצא לי מהחיים. אני פשוט רוצה משהו אחר ! זה לא את, זה אני. אבל די, באמת מיצינו. אני רוצה לבחור את מי לראות ואת מי לא. אפשר ? אפשר ?! אז זהו, שלא !

פתיחה 2

בסך הכל החיים שלי די טובים אלי. בשבוע האחרון הייתי בנופש באילת. היה לי זמן להנות. היה לי זמן לנוח על זרי הדפנה לכמה רגעים. אני לא יודע לעשות את זה, בדרך-כלל. להנות מהרגע. "סתלבט" זו מילה שלא דיברה אליי מעולם, גם בגלל שהיא כזו סחית, אבל גם בגלל שיש לי תמיד צורך להיות פעיל. בעיקרון אני מעדיף טיולים על נופשים. אבל הפעם הצלחתי להנות. הצלחתי באמת לנפוש, ויותר מכך הצלחתי להיות מרוצה לכמה ימים. חג הפסח הוא לא חג של הודיה, אלא חג של חירות, אבל החירות הזו היא קודם כל פנימית. היכולת לבחור להיות מאושר. איזהו העשיר השמח בחלקו. זה לא אימרה על כסף, ידידיי, זה על שמחה.

ובנימה אופטימית זו נפרץ במחולות ובריקודים ובכל המוסיקה החדשה והפרימיומית שאהבתי השבוע:

Jim James - חדש !

השבוע נזכרתי ככה סתם ב- My Morning Jacket כנראה שלא סתם. לג'ים ג'יימס הסולן וכותב השירים העיקרי של הלהקה יוצא עכשיו אלבום סולו שנקרא Regions of Light and Sound of God. ואם אתם משוטטים בין בלוגי המוזיקה הישראלים לא תוכלו להתעלם ממנו (ארז סובל כותב עליו יפה). לא ברור למה הוא צריך להוציא אלבום סולו כאשר הוא שולט ביד רמה בתכנים של הלהקה. אולי בגלל שהוא רצה להוריד ממנו את הכבדות של להקת רוק. אולי בגלל איזה חיפוש אישי שהוא עושה. האלבום מכיל 9 שירים הנושאים הם רוחניים יותר. בחלקם דתים. מזכיר במשהו את החיפושים שלג'ורג' האריסוןבשנות השיבעים. המוזיקה לעומת זאת היא לא רק אלטרנטיב-קאנטרי היא גם צלילים אלקטרונים והמקצבים קצת יותר פאנקים היפ-הופ (נגיד). זה השיר שאני הכי אהבתי. אבל ישעוד כמה וכמה טובים.

JIM JAMES - Dear One

בובי וואמאק - חדש !
ג'סטין טימברלייק מוציא אלבום חדש. מברוק. אני חושב שמה שחסר לטימברלייק בעיקר, הוא עור שחור. אין לו הרבה מה לעשות בנידון. גם לבובי וומאק שיר חדש. שהיה יכול בקלות להיכנס לאלבום של טימברלייק. ההבדל הוא כמובן בקול של וומאק שנשמע כל-כך שחור, בוגר ומחוספס. השיר הוא בונוס להוצאה מחודשת של האלבום שלו משנה שעברה. בקליפ אפשר לראות אותו מקליט באולפן יחד עם דמון אלברן שגם הפיק לו את האלבום ו- Jaleel Bunton מ- TV On The Radio.

Bobby Womack - It's Been A Long Night

פרימל סקרים - חדש !
הלהקה שהמציאה את הדאנס רוק. נשמעים כאן כמו בתחילת דרכם בשיר שנשמע כמו רולינג סטונס. שיר כייפי לחלוטין

Django Django - WOR
להקה שבעיקרון אני פחות מלהב ממנה. אבל אני מכיר רבים וטובים שמעריכים ואוהבים. נחשבים בעיקרון יותר פופים. במקרה הזה השיר הוא פסקול מושלם לקליפ השבוע. כשאני הייתי קטן היה דבר כזה בלונה-פארק אצלנו. קראו לזה "קיר המוות"
Django Django - WOR

וומפייר וויקאנד - חדש !
וומפייר וויקאנד לקראת אלבום שלישי. אהבתי את הראשון שהזכיר לי את פול סיימון וגם את פיטר גבריאל ואפילו את טוקינג האדס. באלבום השני הם כבר גיבשו סיגנון יותר יחודי משלהם, ושנראה שממשיך גם באלבום החדש שלהם. מתוכו יצאו כבר שלושה שירים. את זה אהבתי
Vampire Weekend - Diane Young

The Black Angels - חדש !
לא בטוח שאתם לא מכירים את להקת הבלוז-פיסכדליה הזו. בקרוב יצא להם אלבום חדש בשם Indigo Meadow. הם מאוסטין טקסס. ובסך הכל קיימים פחות מעשור. אבל נשמעים ככה, משנות השיבעים. עוד לא השתכנעתם? הם נקראים על שם שיר של הוולווט אנדרגראונד The Black Angel's Death Song. עכשיו תקשיבו כבר ודי :

The Black Angels - Don't Play With Guns

Father John Misty - Fear Fun

אלבום שדילגתי עליו שנה שעברה ואני נהנה ממנו השבוע. אף-פעם לא מאוחר לעשות השלמות. Father John Misty הוא יהושוע טילמן או אם תרצו J TILMAN מהפליט פוקסס. זהו אלבומו התשיעי. גם אני שואל איך ? אבל זה הראשון בסאב-פופ. קאנטרי מפחיד וכייפי.

RIP
בזמן האחרון אנשים מתים. לא יפה לעשות מזה צחוק, באמת. אבל נדמה שבתקופה האחרונה הרבה מוזיקאים טובים עוברים לעולם שכולו טוב. אני בעיקרון מעדיף את העולם הזה, ולא אוהב כל-כך לפאר את אלה שהלכו. בעיקר אלה שהלכו בעקבות הרס עצמי. אבל גם לזה יש יוצאים מן הכלל.

ג'ייסון מולינהנפטר השבוע כתוצאה מתהמכרות לאלכוהול. אני לא נגד אלכוהול. אני נגד התמכרות, ונגד הפרזה באלכוהול. בקיצור, אל תשתו וודקה. זה זול מידי ודופק את הראש מהר מידי. אבל הנושא פה הוא לא אלכוהול אלא ג'ייסון מולינה או בשמו האחר Magnolia Electric Co. על-שם האלבום המופתי ששמתי כאן למטה. גיאחה מכיר אותו יותר טוב ממני, וגם כתב עליו דברים מרגשים. בעקבות מותו נפתח גם כל האתר שלו בבאנדקמפ להאזנה חופשית. כך שאם תרצו

אם ג'ייסון שייך בעיקר לדור הצעיר, קווין איירס שייך כבר לדור הקודם. וגם הוא נפטר בזמן האחרון. יואב קוטנר הקדיש לו שעה שלמה ובה גם שירים שהוא עשה יחד עם רוברט וואייט, בראין אינו וג'ון קייל [קישור].

Yeah Yeah Yeah's

פתיחה
אני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל. שבוע עמוס כל טוב עבר עליי. גם כאופן אישי וגם באפן מוזיקלי. אני עורך סידורים אחרונים למעבר בית. הרבה דאגות על הראש ועצבים ! חוץ מזה חג ויוצאים תוך כדי לתערוכות (למשל של דאלי בחיפה) ומייצגים (למשל של חיות בית) וגם עבודה. והמון המון המון מוזיקה חדשה טובה. יצאו גם כמה וכמה אלבומים חדשים שאפרט עליהם בפוסט נפרד. הפוסט הזה יוקדש כולו לסינגלים וקליפים חדשים. ויש המון. חלקם הגדול הכרתי השבוע בזכות מייק בוגן ששידרג לי את השבוע עוד. מקווה שישדרג גם לכם.

Yeah Yeah Yeahs -חדש ! אזהרת צפייה

הקליפ החדש של יה-יה-יאז הולך צעד פורנוגרפי אחד קדימה. לא פלא שאחרי שלושה ימים כבר יש לו כמעט מיליון צפיות. הסרט הולך מהסוף להתחלה במה שנראה כמו העלאת מכשפה למוקד. יש כאן גם מוסר השכל ? לא בטוח. לפני כמה שנים הם היו להקת החימום של דפש מוד כאן בהופעה בישראל. ודי נעלמו באיצטדיון הגדול כשהופיעו בשעות היום. בלי או עם קשר השיר הזה שווה !

Yeah Yeah Yeahs - Sacrilege

Sigur Rós - חדש !
סיגור רוס בדרך לאלבום שביעי. וזה השיר וקליפ החדש. אין שום דבר מיוחד במה שהם עושים. אי-אפשר באמת לומר משפט כזה. כי כמה שהתרגלנו לכך הם עדין הכי חייזרים שיש בעולם
Sigur Rós - Brennisteinn

Foxygen - חדש !
אלבום השני של ההרכב מקליפורניה יצא בסוף ינואר בהפקתו של ריצ'רד סוויפט
Foxygen - No Destruction

SAVAGES -חדש !
להקת בנות מלונדון שעושה מוזיקה שמזכירה כל הרבה דברים אחרים. בכל זאת נהדר. פוסט-פאנק אייטיז כזה. אלבום הבכורה שלהם Silence Yourself יצא בקרוב. מתוכו סינגל שיצא לפני כשבוע. שימו לב לבס. שימו לב לשירה.
SAVAGES - SHE WILL

IO Echo - חדש !
הרכב חדש שנשמע כמו קוקטו טווינס בשנים המוקדמות רק יותר פופי
IO Echo | Ministry Of Love

Charlie Boyer and The Voyeurs - חדש !
להקה חדש מלונדון עם סינגל חדש בהפקתו של אדווין קולינס
Charlie Boyer and The Voyeurs - Things We Be

Harper Simon - חדש !
אתם בטח חושבים שהוא הבן של פול סיימון...ובכן, הוא אכן הבן של פול סיימון. לא ידעתי שיש לו בן. לא ידעתי שהוא גם מוזיקאי. בקרוב יצא לו אלבום חדש זה שיר מתוכו
Harper Simon - Division Street

White Fence - חדש !
אלבום חדש ל White Fence בתחילת חודש הבא שיקרא Cyclops Reap. בשנה שעברה הוא הקליט אלבום עם טיי סגל וגם הוציא אלבום סולו (כפול) שלישי. הוא לא פחות חרוץ מחברו, Ty Segall. אם לא אורי דביר לא הייתי יודע. דברים שאנשים אחרים עוזרים לך להתחבר אליהם. לבחור את המיטב באזור לא ידוע. זה גאראג' וזה מעולה !
White Fence - Pink Gorilla

דבי הארי - מדגימה מה זה פוגו
דבי הארי מדגימה מה זה ריקוד פוגו האמת שלא ידעתי שכך זה נראה במקור. גם חינני וגם משכיל. וגם עושה חשק להשתולל.

Debbie Harry explains The Pogo to the Americans

הבילויים - חדש !
לא נראה לי שהבילויים צריכים שאני אפרסם שיר חדש שלהם. למרות שהם ביקשו. שיר יפה. בקרוב ברדיו הקרוב לאוזניכם
הבילויים - הורה הסלמה!

ג'ימי הנדרקיס - חדש מהארכיון !
ראובן בדרך כותב על אלבום "חדש" של ג'ימי הנדריקס. ובעיקר על תופעת הקטעים הנדירים והדמואים, והקופסאות של הנדריקס, ובכלל מאז המצאת הדפוס של ה-CD. מעניין מאד. יכול להיות שיש כאן ניצול ציני, אבל על הדרך תמיד נעים להיתקל בקטעים של הנדריקס שאתה לא מכיר. למשל זה:
Jimi Hendrix 1968 lost song found in 2013

יום הולדת לטרי הול !
השבוע טרי הול חגג יומהולדת. הוא עדין מופיע עם ה- Specials שלו. קיבלתי דיווח ממישהו שראה אותו השבוע בלוס אנג'לס. כאן הם אם איימי וויינהאוס שהיתה עדין בריאה. פחות או יותר

The Specials with Amy Winehouse

וזה שיר של טרי הול עם דמון אלברן
Terry Hall and Damon Albarn - chasing Rainbows

Milt Jackson - For Someone I Love
לסיום קטע אינסטרומנטלי יפהפה ששמעתי לפחות 5 פעמים באותו היום, בזכות איתן טובי. תקדישו אותו למישהו שאתם באמת אוהבים
Milt Jackson - For Someone I Love

וזה עוד לא הכל. כאמור אלבום חדשים יהיו בהמשך. בינתיים..
החיים יפים ומוסיקה פרימיום

תקראו לזה צירוף מקרים, תקראו לזה חג האביב, אבל השבוע אני מקשיב לשלושה אלבומים חדשים (ושונים כל-כך) של להקות ומוסיקאי שאני מאד אוהב מאז שאני (פחות או יותר) זוכר את עצמי. אולי הם קצת פחות קדושים מבואי, וניק קייב אבל זה לא עושה אותם לפחות משמעותים. אז בלי יותר מידי הקדמות בוא נדבר על זה:

שיפוט מהיר: Depeche Mode - חדש !

בשיר החמישי באלבום Delta Machine אתה מבין ש..פאק ! יש אלבום חדש לדפש מוד, והוא נשמע בכלל לא רע. זה קורה רק בהאזנה רביעית או חמישית לאלבום, אבל זה קורה ! בהאזנות הראשונות עדין נותר הרושם של הסינגל שיצא. Angel הוא ללא ספק השיר הטוב ביותר באלבום, שישאר לדעתי גם בהמשך. בשאר הרגעים אתה מרגיש את הרא-קונסטרוקציה של הצליל שלהם. שההפקה והסינטסייזרים גוברים על הטקסטים והשיר.

לא שיש לך שליטה על זה, אבל ההתלבטות בהאזנה לאלבום חדש של דפש מוד היא בין הרצון לשמוע עוד מאותו צליל מוכר וטוב, לבין זה שיחדשו במשהו. דפש מוד בלי (או עם) כוונות מיוחדות מצליחים לעשות גם את זה וגם את זה. הם די במודע ממשיכים את הקו של אלבום הקודם שלהם Sounds of The Universe של סינטיסייזרים מהאייטיז. אבל בסופו של דבר זה לא נשמע אייטיז - גם כי עולם המוזיקה השתנה כל-כך, וגם כי הם השתנו. יש נגיעות רבות של דאנס במוזיקה שלהם, אם כי דפש מוד נמנעים להגיע למשהו שהוא דאנס ממש. את השיר My Little Universe, למשל, היה ראוי לסיים ברייב טכנו, אבל את זה הם משאירים לרמיקסים. זה גם לא נשמע אייטיז, כי דפש מוד באייטיז היו אז פחות קודרים ויותר פופים. מאז הניינטיז הם הצליחו להפוך את אווירת האופל סביב הצליל שלהם לסמיכה יותר ויותר, ולמרות הניסיונות לפזר קצת את השחור, הוא עדין כאן.
אז גיטרות אין כאן, כמעט, יש ב-Slow פתיחה בגיטרה שנשמעת בלוזיסטית, אבל אני הייתי שמח אם הם היו חוזרים קצת למה שנקרא "צליל תעשייתי" שתיבל את האלבומים שלהם פעם. יותר מכל נראה שדפש מוד מנסים בכל הכוח לייצר הימנונים - חצי משמות השירים מכילים מילה אחת: Goodbye ,Broken, Heaven, Alone ועוד.. והם נשמעים קצת יותר טוב מ- Peace ו- Wrong שנוסו ללא הצלחה בהופעה האחרונה והבלתי נשכחת שלהם באיצטדיון רמת-גן.
הסוד השני של דפש מוד חוץ מהאווירה, הוא הטקסטים. אנחנו אוהבים את המוסיקאים שלנו מיוסרים, מתחבטים נפשית בבעיות של נער ונערה בגילאי 15 או גבר ואישה בגיל עמידה. ג'ון לנון ואחריו מוריסי עשו מזה אחלה קריירה. עכשיו אני אווהב במיוחד את השירים Should Be Higher וגם Soothe My Soul שיש לו קליפ חדש (אבל זה משתנה כל הזמן, ואם זה משתנה זה סימן שאני מכיר את השירים טוב יותר ויותר, וזה סימן טוב). שורה תחתונה: שאפו ללהקה שמנסה ומצליחה להיות הרולינג-סטונס של הדור שלנו.לא רק ממלאים איצטדיונים, גם ממשיך ליצור ולהקליט אלבומים.

Depeche Mode - Soothe My Soul

שיפוט מהיר: Talk Talk - (כמו) חדש !

אם תקשיבו לאלבום האוסף Natural Order תתקשו להאמין שטוק-טוק בתחילת דרכה הושוותה ללהקת דוראן-דוראן. שימו-לב לכפל המילים בשמות של שתי הלהקות האלה. שתיהן התחילו את דרכן ב-EMI, ושתיהן חלקו את אותו המפיק Colin Thurston. אבל בעוד דוראן דוראן תישאר לנצח כלהקת ניאו-רומנטיקה קצת קיטשית , Talk Talk כבר די בהתחלה סימנה את דרכה כלהקת ניו-וייב אלקטרוני איכותית. שיודעת גם להוציא סינגלים מוצלחים וגם לעשות אלבומים מרתקים שהשפיעו על להקות רבות כמו Sigur Ros, Portishead, Catherine Wheel, Slowdive, Radiohead, Elbow ו- Death Cab For Cutie. מעניין גם להשוות את טוק-טוק לדפש מוד. בעוד דפש מוד הלכה ושיכללה את הצליל האלקטרוני שלה, הוסיפה גיטרות, צליל תעשייתי ונגיעות של דאנס, אצל Talk Talk הפאזה האלקטרונית היתה רק שלב, שאחריו היה עולם מורכב ואומנותי הרבה יותר. השינוי החל כבר באלבום השלישי The Colour Of Spring in , אלבום הפרפרים משנת 86, שהיה אקוסטי ברובו. אלבום שמאד אהבתי בזמן אמת. את Spirit Of Eden רכשתי כשהוא יצא בויניל. נחשב עד היום לאחד האלבומים הדיכאונים אי-פעם. אמביינטי, רוקי ובפרוגי במידה. אלבום שלא הצליח ובגללו נאלצה הלהקה לעבור לחברת Polydor. בשנת 91 הם הוציאו את האלבום האחרון שלהם- Laughing Stock , שהוקלט מאחורי וילונות מוגפים ובניתוק מוחלט מהסביבה. וזה עוד הבדל מהותי בין טוק-טוק לדפש מוד. יש משהו כייפי בלהקה כמו דפש מוד שיוצרת עוד ועוד ממה שאתה אוהב, ויש משהו נפלא במסת יצירה מוגדרת וסגורה כמו של Talk Talk שיש לה התחלה אמצע וסוף. כמו שיש לחיפושיות.
אתם יכולים להבין לבד שאני מכיר את טוק-טוק די טוב, ובכל זאת התרגשתי מאד מהאלבום Natural Order הוא נשמע לי לא כמו אלבום אוסף אלא כאלבום ממש, כנראה גם בגלל שהיו בו קטעים נדירים שלא הכרתי. זה אלבום שנערך באופן אישי על-ידי Mark Hollis הסולן בעל הקול הייחודי והכותב העיקרי של הלהקה. זהו אינו אוסף להיטים, אלא להיפך, זהו אוסף שבו הוליס מלקט שירים מכל האלבומים שמשרטטים יחד תוואי שונה מהתוואי המוכר והצפוי של הלהקה. הוליס כאילו אומר: לזה התכוונתי. זה מה שרציתי להגיד. איך שמע לכם ? לי זה נשמע נהדר !

Talk Talk - John Cope

בילי בראג - חדש !

אם יש מודל אידאלי לסינגר-סונגרייטר זה יכול להיות בילי בראג. מחאתי, מרגש, חברתי, במשך שנים הוא היה מופיע רק הוא והגיטרה שלו. לא יודע אם אפשר לקרוא לזה פוסט-פאנק או גאראג', אבל ככה זה יצא גולמי ומהבטן. אותנטי וכן. בשנים של מרגרט תאצ'ר הוא היה בוב דילן של האנגלים. עברו השנים, הוא התבגר, גם אנחנו. מאד התפלאתי לגלות שהוא עדין פעיל ואף מוציא אלבום חדש שנקרא Tooth and Nails. הקשבתי לו כבר איזה 10 פעמים. הוא היה יכול להתפתח אחרת, לכיוונים אחרים, פחות אמריקאנה. אהבתי מאד מאד את יצירת המופת Mermaide Avanueשהוא קליט לפני כעשר שנים עם וילקו, אבל האמת שלא ציפיתי ליותר מידי מהאלבום החדש של בראג, ואמנם הוא סנטימנטלי יתר על המידה. מצד שני השירים יפים וטובים. שלא מביישים. הגיטרה העצבנית כבר איננה, זה יותר קאנטרי פולק סול כזה. יותר נורה ג'ונס. היו רגעים שזה גם שיעמם אותי נורא. אבל בכל זאת חזרתי להקשיב ולא בשביל לכתוב עליו, אלא כי רציתי. הנה שיר מאד ראוי:

Billy Bragg - No One Knows Nothing Anymore

פתיחה

עברו שבועיים מאז וידויי האחרון כאן בבלוג. מאז תחילת ימי רדיו פרימיום להמונים לא היה כדבר הזה. אבל יש לי סיבה טובה - הייתי באטרף של מעבר דירה. אחרי ארבע עשרה שנה באותה דירה עברנו לבית חדש עם הרבה מדרגות - הרבה מדרגות מהרחוב לבית, הרבה מדרגות בתוך הבית, ואפילו קומה שלמה של מדרגות בחצר. כמו שנאמר: "מרבה נכסים מרבה מדרגות". . מסקנה שלי ממעבר הדירה שזה עדין לא זה. שאנחנו עדין לא ממש מדינה. עדין חלטורה ועדין חאפ-לאפ. המון אכזבות מהמון בעליי מקצוע וספקים. במקום שאתה תקבל שירות אתה צריך לנהל אותם. יום העצמאות הזה נתקע לי בדיוק בזמן, הייתי צריך קצת חופש, אלא שכל המבסטונים שכולם לקחו בחג הזה, וכל המדושנות לא בדיוק התאימו למה שאני חושב כרגע על עם ישראל. התאכזבתי, באמת התאכזבתי, אבל היו גם נקודות אור - אחת מהן היא של אנשים טובים שהובילו לביתנו החדש ארונות, רגע לפני שחברת הרהיטים פשטה את הרגל.

ומה קרה בשבועיים האלה ? הקשבתי להרבה מוזיקה, ושמחתי לגלות סוף-סוף השנה כמות מכובדה של סינגלים חדשים ומרגשים. איזה כיף !

The National - חדש !
הנשיונל לקראת אלבום חדש וזה הסינגל הראשון והיותר מוצלח מתוכו. ישר נדקלתי עליו, ולא רק אני. הוא מזכיר שירים אחרים שלהם. אבל למי 'כפת.

The National - Demons

Cat Power - חדש !

פעם ראשונה שחתולת הכוח לא נראיית בעיניי שקסית. אבל השיר הזה מפצה ובגדול. הקשבתי לו כל-כך הרבה פעמים השבוע. איזו נשמה גדולה. איזו מוזיקאית. ואיזה שיר מרגש.

Cat Power - Bully

Jay Z - חדש !
ג'יי זי הוא הנשיא השחור האמיתי של ארצות הברית. נשוי לביונסה. מבלה איתה חופשות בקובה. מוכר וקונה תחנות טלוויזיה. הופך לסוכן של ספורטאים ועל הדרך מוציא שיר חדש ומעוללה Open Letter. לא ידעתי שהתגעגעתי

Deerhunter - חדש !
אני מצטער שאני לא שומר פה על רצף מוזיקלי. העיקרון המנחה אותי הוא עדיפות להאזנה. אז השיר החדש של דירהאנטר הוא יותר נוייי וכך נשמע גם בעיקרון האלבום החדש שלהם.

Deerhunter - Monomania

Eleanor Friedberger - חדש !
ונעבר למשהו יותר אינדי פופי בהמלצת מייק בוגן. אלינור פפרידברגר הייתה כבר כאן פעם בבלוג, היא מאילנוייס ויחד עם אחיה הם הקימו צמד בשם. The Fiery Furnaces. השיר הבא הוא כבר מתוך אלבום סולו שני שבדרך. שיר שמשי. רוקנפופ. קיצבי .

Eleanor Friedberger - Stare at the Sun

Blitzen Trapper - חדש !
בליטצן טראפר חוגגים עשור ולכבוד Record Store Day הם מוציאים את אלבום הבכורה שלהם בהוצאה מיוחדת כולל שיר בונוס נהדר On a Tuesday

The Boxer Rebellion - חדש !
עוד קצת פופיות בהמלצתו ל מייק בוגן. סינגל חדש ללהקה הלונדונית לקראת אלבום רביעי. ככל שהשיר מתפתח הוא נעשה יותר מעניין

The Boxer Rebellion - Diamonds

מיקסטייפ יומולדת
לאיתי כ. היתה יומולדת והוא הכין מקסטייפ מכל השירים שחברים שלו הקדישו לו. אתם מוזמנים להאזנה אינטימית [קישור]

Alternative Nation
אורי דביר הפך בזמן האחרון לגורו שלי. זה מצחיק להגיד את זה כי הוא הרבה יותר צעיר ממני. הוא מנהל את חנות האוזן בירושלים ויש לו ידע רחב וטעם משובח. ומעכשיו יש לו תוכנית רדיו ב-"קול השלום". כן זו ההיסטורית של אייבי נתן. התוכנית משודרת בכל יום שני בתשע בערב. והוא נותן בה את כל מה שיש לו. אתם יכולים להקשיב לה גם באייקאסט מתי שתרצו. וכדאי שתרצו [קישור]

ולסיום - שיר מעבר בית
כאמור עברתי לבית עם הרבה מדרגות. אז חיפשתי שיר מתאים. וזה מה שחבריי מצאו לי. שמעתי שהבן שלו בדרך להופעה בארץ

John Lee Hooker - I'm Going Upstairs

וזהו
החיים יפים והמוסיקה פרימיום

פופ מיוזיק

פתיחה

כשהייתי בן 13 או 14 יצא מגזין הרוק הראשון של ישראל. קראו לו "ווליום", וכתבו בו מיטב הכותבים של הארץ. זה היה ירחון ואני חיכיתי בכיליון עיניים לכל גיליון חדש שיצא. מה שהפריע לי הוא שקראו לו עיתון "רוק". אפילו כתבתי להם מכתב על זה שפופ לא פחות חשוב מרוק. השנה היתה 1983 ועדין היה פופ מעולה בעולם. מייקל ג'קסון הוציא שנה קודם את "מותחן" (סליחה על התרגום, פשוט אין לי כוח לכתוב Thriller. טוב כבר כתבתי), והיה המון פופ מעולה בעולם החל מהווארד ג'ונס וכלה במועדון תרבות, תומפסון טווינס, ואוליביה ניוטון ג'ון. זה לא בא על חשבון הרוק, זה רק עוד ספקטרום מרהיב של צלילים. בסוף לא שלחתי את המכתב. התביישתי. וגם הרגשתי עילג.

אז הפעם בנבדק ונמצא פרימיום. בעיקר פופ אבל לא רק:

MGMT - חדש !
הטריגר לקונספט של הפוסט הזה הוא שיר חדש של MGMT. גם בפעם השלישית אני חייב לומר שהם לא מפסיקים לאכזב אותי. אני פחות אוהב את הפאזה הפסיכדלית "פופ-רוקית" שלהם ומעדיף לאין-שיעור את ה-"אלקטרו-פופ" של האלבום הראשון. 4 שירים שפתחו את השמים ואלוהים בכבודו ובעצמו זרק עלי קונפטי של פתיתי אושר.
אז למה בעצם השיר הזה פה? כי פשוט חייבים. ותודה למייק בוגן.
MGMT- Alien Days

Kelis - חדש !
משהו בשיר הזה מזכיר לי את SADE למרות שאין ממש קשר. אולי בגלל המקצבים. אולי בגלל שהקול של קייליס. מזמן לא שמעתי שיר סול כל-כך טוב. הפתיע אותי לגלות בעונג שבת שדייב סיטק מ-TV on the radio הפיק אותו. שיר נהדר !
Kelis - Call On Me

New Order Performs - בהופעה !
אני בטוח שבשביל רבים ניו-אורדר לא יחשבו בכלל כפופ. יותר אלקטרו-רוק. בעיקר בגלל הרוח של המוזיקה. פופ נתפס כמתקתק, ברוק תמיד יש מודעות עצמית, ופיקחות, או לחילופין מרדנות וזעם. ניו-אורדר כבר די חטיארים ונחמד מאד לראות אותם עדין מופיעים בתוכניות אירוח בטלוויזיה. עדיף פי אלף מ- U2.

New Order Performs - Bizarre Love Triangle

The xx - חדש !
אני בכוונה מותח פה את הגבולות. אז מה The XX ? זה רוק ? זה פופ ? זה פופאיי ? אני זוכר תוכנית של זהו-זה שפחות טוחנים אותה בקאלט, שבה מראים איך יראה העתיד. המוזיקה היתה אלקטרונית מנימליסטית. The XX הכי מזכירים לי את הכוונה שהיתה בתוכנית ההיא. אבל כאן בשיר הזה כבר יש כינורות.
The xx - Together

Savages - חדש !
לא הבטחתי רק רוק, ולכן גם לא אקיים. Savages היא להקת פוסט פאנק נשי מלונדון. ההופעות שלהן כל-כך אנרגטיות, שהם עשו מהן את הקליפ לשיר הבא, מתוך אלבום בכורה שבדרך:
Savages - Shut Up

Foo Fighters מחקים את Rush
הנה ההוכחה לכך שאי-אפשר להגדיר שום דבר. הפתיחה המסורתית לטקס הפרסים של The Rock and Roll Hall of Fame שייכת ללהקת Rush. קטע נגינה פומפוזי ומצועצע. כן יש רוק כזה, כמו שיש פופ רציני. יש רוק לא רציני. במקרה הזה פו פייטרז עושים לזה קאבר, שנראה יותר כמו חיקוי. דאחקה מצחיקה [קישור]

איגי פופ והסטוג'ס - בהזרמה !

ומה מתאים יותר לפוסט על פופ מאשר אלבום חדש בהזרמה לאיגי פופ והסטוג'ס. גורם לך לחשוב שגיל זה באמת בראש ולא בשום מקום אחר. יש כאלה שנולדים מבוגרים ויש כאלה שמתים צעירים לנצח (אוקסימורון). מה שאני אוהב באלבום הזה, לפני שהקשבתי לו, הוא מה שאיגי פופ אמר עליו. שהם מקליטים כי הם להקה חיה, ושזה לא משנה אם זה לא נשמע טוב כמו האלבומים שהם הקליטו..

Yo La Tengo - Tiny Desk Concert
הפוסט הזה לא היה אמור להיות על מבוגרים ברוק, אבל זה מה שחשבתי כשראיתי את ההופעה האינטימית הזו של יו-לה טנגו. הם פחות מבוגרים מאיגי פופ, וגם מוזיקה שלהם נשמעת של אנשים שכבר לא בני 20, ואני אומר את זה בחיוב. אבל הם עדין מצליחים לעשות מוזיקה נפלאה וכאן בהופעה האינטימית ההם נראים כל-כך ההיפך מ-Rush [קישור]

Shout Out Louds - Illusions
בתכלס מי שעושה את הפופ הכי פופי הם השבדים. או סקנדינבים באשר הם. שיר חדש ל- Shout Out Louds. יש להם שיר אחד שאני מאד מאד אוהב, אבל בדרך-כלל כל מה שהם עושים הוא פופ טוב. במקרה הזה הקליפ מאד מעניין. מעין ספיד-דייטינג עם ווירדואז
Shout Out Louds - Illusions

Azealia Banks - Yung Rapunxel -אזהרת צפיה !
אולי כל השירים שלה נשמעים אותו הדבר, אבל זה לא עושה אותם פחות טובים. לא יודע למה מנפנפים אותה ככה בקלילות. כי דווקא יש עליה. קליפ ושיר חדש. אקספליקטיבי

Azealia Banks - Yung Rapunxel

Fela Kuti - Water No Get Enemy
הקטע הזה הוא משנת 1975, אבל בין קלייז לבין אזאלייה בנקס הוא משתלב לי טוב. קטע אדיר !
Fela Kuti - Water No Get Enemy

Colin Stetson - Among the Sef
ולסיום, קולין סטסטון הסקסופון והאבסטרקט. בקליפ חדש ומרהיב. מלא מים.

Colin Stetson - Among the Sef from Constellation Records on Vimeo.

מה זה שחור קטן וגדול ?

פתיחה
טוב. אני כותב את הרשומה הזו בפעם השניה. אז תעריכו. נמחקה לי ...ועכשיו אני משחזר אותה. מקווה שתהנו :)

Small Black - חדש !
עשור שלם דישדשנו בלי לייצר שום דבר חדש. והנה בשנת 2010 נולד אחרי הריון ארוך (בן 10 שנים!) ובמזל טוב הצ'ילווייב. כמו בכל ז'אנר גם כאן היו דברים יותר טובים ופחות. סאמל בלאק היו מהמועדפים עלי. ועכשיו יש להם אלבום חדש מתוכו שיר חדש ומעולה שלא נותר ממנו כמעט שום קרירות גלית.
Small Black - No Strange

הוא והיא

She & Him - חדש!

זואי דשנל השנויה במחלוקת יחד עם M. Ward באלבום שלישי (או רביעי) שנקרא Volume 3. עם הזמן מסתבר שזה יותר אלבום של זואי דשנל וש-M. Ward הוא יותר בתפקיד המפיק המלווה. את רוב השירים היא כותבת וזה נשמע טוב יותר מתמיד. יותר ביץ' בוייז ויותר בכרך. דרך נפלאה לפתוח את הקיץ בשירים עם רוח סקסטיז שמחיים וגם אפורים לפעמים. זה שיר להיט מתוכו
She & Him - Together

וכל האלבום להזרמה

Local Natives - חדש !
מיקס חדש לשיר מתחילת השנה של הלוקאל נייטיבז. לקראת הופעה באוסטרליה הם העבירו את השיר למיקס אצל PVT המקומיים. שהוסיפו תופים אפריקאים אלקטרונים שמשנים את כל השיר

Eluvium - חדש !
אלבום שביעי וכפול ליוצר האמביאנט מפורטלנד, אורגון. ככל שהקטע הנפלא הזה מתפתח הוא נעשה יותר ארוך :)
Eluvium - Don't Get Any Closer

ועוד המלצה של מייק בוגן

Andy Cato - Florence To Rome
מחצית מגרוב ארמדה הוציא אלבום בכורה, מייק אומר שזהו אלבום מסע שעובד מצויין בלילה או בנסיעה בכבישי אירופה הקרירה אבל גם בימים חמים שכאלה מקרר את הגוף והנשמה. קשה לבחור קטע אחד אבל האלבום כולו הועלה פה לטיוב
Andy Cato - Florence To Rome

The Pretenders rockpalast 1981
ולסיום הופעה מצויינת של הפריטנדרז משנת 1981. לפעמים רפרטואר הרבה פחות חשוב מאנרגיות
The Pretenders rockpalast 1981

וזהו..היו פה גם צחוקים וזה..אבל הכל נמחק. לא נורא. הכל לטובה. העיקר ש..
החיים יפים והמוסיקה פרימיום

צילמה מקרוב קרוב: מיטל פורת

הלהקה הכי טובה בעולם הופיעה אמש בפארק הירקון, והיא נתנה הופעה מעולה ! כבר בשיר השלישי אפשר היה להבין שנלמדו כל לקחי ההופעה הקודמת - אין ספק שפארק הירקון הוא מקום מצויין להופעות, בעוד שאצטדיון רמת-גן הזוועתי לא מיועד לכך. ב-2009 הם נתנו על ההתחלה איזה שבעה שירים מהאלבום הקודם והבעייתי שלהם, מה שעיצבן הרבה מאד אנשים. הפעם הם נתנו שני שירים מהאלבום החדש והטוב שלהם, ואחר-כך התחילו לשלב שירים מכל הזמנים. אני ניחשתי, כבר בשלב הזה, שבהדרן יהיה I Just Can Get Enough.

במסכי הוידאו אפשר היה לראות לא רק את הוידאו-ארט (שכלל בגלל המשחק עם המשולשים, אפקט של מגן-דוד-אדום) אלא גם את הלהקה מופיעה, וזה היה שידרוג רציני ! כך אפשר היה לראות את דייב גהאן מגיח בתחילת המופע, מזיע כולו, כמו שילוב מנצח של איגי פופ ומיק ג'אגר. יכול להיות שהוא לא רגיל למזג-האויר בישראל, אבל עדין לא לח ולא דביק ולא קיץ בכלל. לי נראה (ולא רק לי) שהוא התחיל את האקסטזה עוד לפני שהוא עלה לבמה, אבל מה אני מבין בזה. כשהוא שר לקראת סוף ההופעה את המילים של Never Let Me Down Again, הרגשתי שאני מבין אותו יותר מאי-פעם. בהמשך אפשר היה לראות גם מרטין גור שר בסולו אינטימי את Home שהיה לאחד משיאי הערב. אפשר היה לראות גם כמה הם התבגרו. היחיד שנראה נורמלי הוא אנדרו פלטשר. דייב גהאן נראה כמו כלב מוכה, ומרטין גור מתחיל להראות כמו קית' ריצ'ארד - מאופר עד לק שחור בקצות האצבעות שלו. קצת כמו שהיו מתאפרים פעם שחקנים בתיאטרון כדי שיראו אותם מרחוק. (נראה שהעל-מודע שלי מתעקש להשוות אותם כל הזמן לרולינגסטונס, כך נראה..)

אבל שלא תחשבו שאני מתלונן או משהו כזה, היתה הופעה מעולה ! היו כמעט כל הלהיטים, למעט Strangelove לא חסר לי כלום. השיא הנוסף של הערב היה Personal Jesus. שבו הקהל השתלהב (למטה יש קליפ). עוד לקח של דפש מוד מההופעה הקודמת בארץ היה לפלרטט עם הקהל.אנחנו צריכים את זה, זה חלק מההסכם שלנו עם כל מי שמופיע פה (וזה הסכם כתוב ! ואם שוקי וייס לא כותב את זה בחוזה ההפקה שלו עם אומנים אז שיכתוב !) - אתם יכולים לנגן מה שאתם רוצים, ואיך שאתם רוצים, רק תראו לנו קצת יחס חם, פה ושם. כל הזמן דורכים עלינו כל העולם ואישתו...אז, אם כבר הגעתם עד הלום, תנו יחס, ותראו איזה שפוטים שלכם אנחנו נהיה. אז היה 'שלום תל-אביב' כמה פעמים (לא יודע למה אומנים לא אומרים 'שלום ישראל !' או לפחת 'שלום תל-אביב-יפו', אבל מילא), וגם 'איפה אתם' (עשה שיעורים אצל שלומי סרנגה) וכמובן 'תודה רבה'. היו גם הפעלות, ידיים מצד לצד, יותר טוב מעודד אמר להרים ידיים. וכאמור, אפילו I just Can Get Enough שהיה כמו ממתק שנותנים לילד. אני בטוח שבאף מקום אחר בעולם לא היו כל-כך מבסטונים מהשיר הזה כמונו.

במהלך ההופעה היתה בעיקר אוירה שמחה, אבל היו גם כמה שירים שקטים שמרטין גור שר ברוך עם ליווי מינמלי, והיו גם כמה שירים פחות מוכרים שהפכו את המעמד לקצת יותר רציני ממסיבת חוף. לידי עמד ילד כבן 10 עם ההורים שלו, ואני פיניתי לו מקום. אפילו הרמתי אותו במו ידיי כדי שיוכל לראות קצת את הבמה. חששתי קצת מהערפל הזה במישור החוף שמדברים עליו כבר כמה ימים, אבל מה שהפריע לי לראות את ההופעה הוא בלוק בצורת בן-אדם, עם צוואר קצר וראש קירח שהצליח להסתיר חלקים שווים ביותר מההופעה. אני בטוח שאם הייתי מכיר אותו זה היה פחות מפריע לי. יש לי כמה חברים עם ראש קירח שגם כשהם עומדים לפני זה לא מפריע לי. המחיר העיקרי שרוב הקהל היה צריך לשלם הוא להקשיב כמעט לכל שירי האלבום החדש דפש מוד. אני מאד אוהב את האלבום, וכבר מכיר אותו היטב, כך שההנאה שלי היתה כמעט צרופה.

לרשמים מההופעה הקודמת בארץ ב-2009 באיצטדיון רמת גן.
ולקליפים ראשונים מההופעה אמש:

פתיחה

כל הדיבורים על דפש מוד בכלל השכיחו ממני לכמה מוזיקה חדשה ומגוונת הקשבתי בשבוע האחרון. אה ..אתם גם רוצים ? אין בעיה ! אז הפעם בנבדק ונמצא פרימיום. הכל מכל וכל. רק תבחרו !

These New Puritans - חדש !
שיר חדש לפוריטנים החדשים. ניגשתי בחששות מסויימים.. אבל זה שיר טוב והם עדין טובים מאד. מעודן ומדוייק. כשמגיעה החצוצרה לקראת הסוף אני נמס כולי. זה חם על קר זה שקט על רגש.

Sharon Jones & the Dap-Kings - Retreat!
לפני שאיימי ווינהאוס הפכה לקדושה ולפני שאדל הפכה לזמרת הפופ המצליחה ביותר כיום, שרון ג'ונס כבר הקליטה אלבומי סול רטרו סיקסטיז מוקצעים. הנה שיר חדש שלה שנשמע כאילו ריי צ'ארלס כתב אותו אתמול

Tame Impala - Prototype (Outkast cover)
אני לא חסיד גדול של קאברים. אבל השבוע נתקלתי בערוץ נחמד ביוטיוב שנקרא Like a Version שבו מוזיקאים מעולים עושים קאברים חי באולפן. למשל Metric עושים קאבר מעולה לווילי נלסון. (אמיל היינס צודקת זה שיר פשוט שנשמע מושלם). וגם טיים אימפאלה עושים קאבר לאחד השירים המעולים של האאוטקאסט.

Tame Impala - Prototype (Outkast cover)

לא זכרתי שהוידאו של המקור כזה פסיכי.

PERE UBU - חדש !
פר אובו. הוציאו את אחד האלבומים המעניינים והטובים של השנה. אם אתם לא מכירים אותם מקודם, קשה לי להאמין שתאהבו את האלבום הזה. אבל אם אתם ככן, אז לא תתאכזבו. כאן הם בהופעה טריה עם אחד השירים היותר טובים באלבום. זה חי וזה זז:
PERE UBU Musicians Are Scum Live Bush Hall 23.04.2013

David Bowie - חדש !
הקליפ המדובר של השבוע שייך לדיויד בואי שמשחק אותה מדונה. אולי הגיל שלו 6(6)6 הכריח אותה לעשות קליפ כזה שהוא חילול קודש אחד גדול. אם זה היה על הדת היהודית היו אומרים שהוא אנטישמי.

David Bowie - The Next Day

Daft Punk + ג'ורג'יו מורדר = דיסקו
ג'ורג'יו מורדר אחראי להכנסת הסינטיסייזרים והאלקטרוניקה למוזיקה הרוק והוא מתארח גם באלבום שבדרך של Daft Punk. במיוחד לכבוד כך נערך עמו ראיון. שבו הוא מספר קצת על ההיסטוריה וגם על שיתוף הפעולה עם דאפט פאנק. קצת מוזר לראות זקן איטלקי חביב מדבר על מועדונים באיביזה כמו לאונרד ברנשטיין על התזמורת הסימפונית של אוסטריה. אבל בעיקר כבוד !
Daft Punk | Random Access Memories | The Collaborators: Giorgio Moroder

ואם כבר אז כך נראה הקליפ של הלהיט העכשווי. ספייס דיסקו נוצץ

Fitz And The Tantrums - חדש !
רק בשביל למצות את עניין הפופ בפוסט הזה. בפינת מייק בוגן הפעם: Fitz And The Tantrums מלוס אנג'לס. נשמעים קצת כמו דאריל הול וג'ון אוטס. אם אתם אוהבים לבבות נאון ורודים. אז האלבום הזה בשבילכם.

Fitz And The Tantrums - 6AM

Comeback Kid live at the Koro, Israel 9/5/13
לפעמים מספיק הופעה אחת בשביל לנתץ את כל מה שחשבת על מוזיקת מטאל. נראה לי שהייתי נהנה מזה. מתחת לראדר היה צריך להתקיים אתמולפסטיבל Spring Break. פסטיבל מטאל עם להקות מחו"ל שבסופו של דבר בוטלמסיבות טכניות של הגברה, אבטחה ועוד. במקום זה להקת Comeback Kid הופיעו במועדון קורו. נשבע לכם שלא הכרתי קודם. אבל הקשבתי עד הסוף, ואני בטוח שהייתי נהנה מאד מהופעה כזו. כולל הסטייג' דייוינג.

פסטיבל הג'אז בתל-אביב - 29 במאי
לעומת זאת, פסטיבל הג'אז בתל-אביב, לא בוטל ! הפסטיבל, שיתקיים בסינמטק תל אביב, ייפתח ב-29 במאי ויימשך שלושה ימים. האורח הבולט יהיה הסקסופוניסט האמריקאי המעולה גארי בארץ, שניגן בין השאר בהרכבים של צ'ארלס מינגוס, ארט בלייקי ומיילס דייוויס והוציא עשרות אלבומים כמנהיג הרכב משלו, ששילב הארד־בופ, סול, פאנק ומוסיקה אפריקאית [קישור]

שלמה גרוניך - חדש !
נפרגן לשלמה גרוניך שהוציא קליפ אנימציה חדש ומגניב.

שלמה גרוניך - בנאליה לפני השקיעה

Beaches - חדש !
עוד קליפ אנימציה. להקת בנות. דרים פופ כזה. שיר חדש לקראת אלבום חדש.
Beaches - Send Them Away

הרולינג סטונס וטום וייטס בהופעה
אין לזה באמת ערך אומנותי או בידורי רב מידי. זה יותר בקטע סלבריטאי נטו. טום וויטס מתארח בהופעה של הרולינג סטונס. מצד אחד: איך זה הולך ביחד ? מצד שני: זה הולך מצויין ביחד !
Rolling Stones with Tom Waits - Little Red Rooster

המחאה חוזרת
המחאה הזו קצת פיספסה את מטרותיה. יותר מידי סיבות להיות מבואס מזה שאין כסף ופחות מידי אפשרויות לשינוי. אם היו מתמקדים רק בהוזלת מחירי הדיור יכול להיות שהיה יוצא מזה משהו. אבל במקום זה קיבלנו את יאיר לפיד כשר אוצר. כל זאת ועוד התקשר לי לשיר הזה ששמעתי השבוע בביצוע הזה. עם הסולו האדיר של תום מורלו.
Bruce Springsteen & Tom Morello - The ghost of Tom Joad

ובנימה אופטימית זו נסיים..
החיים יפים והמוסיקה פרימיום

תהיו סקסים ותשתקו

פתיחה

בדרך כלל נבדק ונמצא פרימיום ביום שישי, אבל חג ! אז בוא נחגוג !!

Melody's Echo Chamber - חדש !
כשאתה רואה את הקליפ החדש של מלודיס אקו צ'אמבר, אתה מבין שפופ יכול להיות דרימי וטוב. ברור בהחלט שידיו של ..מטיים אימפאלה עשו את זה כה איכותי ופסיכדלי.

Melody's Echo Chamber - Some Time Alone, Alone

Laura Marling - חדש !
לאורה מרלינג ואדל התגלו לנו כשתי מוסיקאיות אנגליות צעירות בעשור הקודם. מה שכיף כל-כך עם לאורה מרלינג שלמרות ההתבגרות המוזיקלית שלה, ההתפתחות בהגשה ובמורכבות השירים, היא עדין, ואני מקווה בשבילנו שזה לא יקרה אף פעם, לא הפכה ממש לחלק מהמיינסטרים. בכל אלבום היא עדין מציגה איכויות מופלאות של פולק מעודכן. בשיר הבא אפשר להרגיש ניחוח של פלמנקו. הקליפ החדש עם ריקוד המחול דרמטי, בוער, סוער וסקסי.
Laura Marling - Master Hunter

התרגלתי להיות עצמי - אלברט סופר - סינגל 2013
אני לא אוהב אנשים שמאוהבים בעצמם. כל אדם, גם אם הוא מצליח, צריך להיות לו ספק בכוח שלו. צריך להכיר את הפגמים של עצמו. להיות פריך באזורי הרגש. אני חבר של אלברט סופר כבר הרבה מאד זמן בפייסבוק. מוזקאי איש רוח שכזה. שגר בבאר שבע וביפו. ועכשיו יצא לו סינגל חדש, בלוזי משהו. שורף אותי כמו מוריסי. שיר שמתחיל במילים: "יש לי פצע לכל דבר" וממשיך ב: "יש לי זמן להגליד"..לא יכול שלא לגעת בנימי הנשמה. אהבתי את מה שהוא כתב על השיר -"התרגלתי להיות עצמי אינה הכרזה נינוחה על שלמות וקבלה עצמית.". מעין אריק סיני עגמומי שכזה:
אלברט סופר -התרגלתי להיות עצמי

Lauryn Hill - חדש !
וכהמשך ישיר לאלברט סופר. לורן היל (כן זאת מהניינטיז) עם שיר חדש ואדיר שאומר שאנחנו (כלומר האמריקאים) הם חברה נוירוטית. האם וודי אלן לא אמר זאת קודם ? ככל שאני מבין את החברה האמריקאית, בלי אומנות, החיים שלהם אפורים יותר מקוקה-קולה. הוידאו התזזיתי הזה משתלב נפלא עם השיר והמסר. והשיר לא ניינטיז בכלל. לורן היל נשפטה לאחרונה על העלמת מס, ואת השיר הזה היא הספיקה להקליט דקה לפני שהיא נכנסת לכלא לתקופה של שלושה חודשים. אמיתי.

Lauryn Hill - Neurotic Society

פסטיבל הג'אז בתל-אביב
הפסטיבל יתקיים בסוף החודש ויופיעו מוסיקאים בינלאומים מלהיבים ביניהם צ'יהירו יאמנקה היפנית. אני התלהבתי מהניקיון בהגשה, ומהסגנון המוסיקלי. שימו לב איך איך היא מחממת את הידיים לפני שהיא מתחילה לנגן
Chihiro Yamanaka RTG

100 אלבומי הבכורה של כל הזמנים
הרולינגסטונס ממשיך ברשימות שלו. למשל: 100 אלבומי הבכורה הכי טובים של כל הזמנים. הזדמנות לעשות השלמות. להסכים או לא להסכים [http://www.discogs.com/lists/Rolling-Stone-Magazine-The-100-Best-Debut-Albums-Of-All-Time/168185קישור]

Space Oddity - מהחלל
אפילו ששמעתי את השיר הזה לראשונה בשנות השמונים. תקופה שבה הרגשנו עם התספורות שלנו, הבגדים המוזרים, סטאר וורז, וסטאר טראק שאנחנו ממש בחלל. השיר הזה עדין ריגש אותי אז כאילו הייתי בעצמי מפקד תחנת חלל שמקליט את השיר הזה. והנה אנחנו 30 או 40 שנה אחרי (מי סופר) ומפקד תחנת החלל. כריס הדפליד מקליט בחלל את ספייס אודינטי. אומרים שהוא הקליט שם אלבום שלם. השיעמום כנראה אכל אותו. ובכל זאת חייבים להודות שזה מרגש. וגם הוא שר לא רע [קישור].

יובל 25 ל-לאבסקסי
25 שנה לאלבום Lovesexy של פרינס. האלבום השני שהקשבתי לו הכי הרבה פעמים בחיי (הראשון הוא הלבן של החיפושיות). כשהוא יצא הייתי קצת מאוכזב ממנו. אחרי Parade שהצדיע לדקדנט הצרפתי, אחרי Around the World in a Day הפסיכדלי, אחרי Sign "O" the Times...הכפול שסיכם את כל מוזיקת הסול מאז ומעולם - ואשר הושווה ללבן של החיפושיות - אחרי האלבום השחור שנגנז על-ידי חברת התקליטים שלו. בא האלבום הזה שנשמע לי קצת דאנסי ומלוקק מידי. אבל מהר מאד הסתבר שהוא גאוני כמו הקודמים. בהוצאה הראשונה שלו בדיסק אי-אפשר היה לדלג בין השירים. פרינס הוציא אותו כרצועה אחת רציפה כדי שיקשיבו לכל האלבום כיצירה אחת. לי יש אותו בויניל. אבל הקשבתי לו הכי הרבה כקסטה. מה שכן מבחינתי זה היה האלבום האחרון של פרינס ששיגע אותי. אחר-כך כל אלבום שהוא הוציא נראה יותר כמו בנייה מתוכננת ומחושבת של רב אומן ששיכלל את הטכניקה שלו, והסגנון המוזיקלי שלו לקצה. רק שברגע שהוא מצא את עצמו, נגמר מבחינתי העניין.
קשה מאד למצוא ביצועים של Prince ביוטיוב. אני מניח שבגלל ענייניי זכויות יוצרים. אז נסתפק בקאבר של Mavis Staples, זמרת הסול הותיקה והאדירה שעבדה לאחרונה עם ג'ף טווידי. כאן העיבוד הרבה יותר קיצבי.

Mavis Staples - Positivity

האוסף המרהיב של החבר איתן טובי

סטיבי וונדר חגג יומהולדת
סטיבי וונדר חגג השבוע יומהולדת. אחד המוסיקאי המוכשרים ביותר בעולם. אני מאד אוהב אותו. מאד אוהב את אהבת המוזיקה הטבעית שלו. שני אלבומים שלו שיש לי ושאני מאד אוהב אם Hotter Than July עם מאסטר בלאסטר שהוקדש לבוב מרלי. וגם פסקול של סרט Journey Through the Secret Life of Plants שאף פעם לא ראיתי ושמתאים לשבועות.
Stevie Wonder - Black Orchid

The Cure - לא חדש !
כמה שכיף לגלות מוזיקה חדשה, לא פחות לגלות מוזיקה לא חדשה. למשל השיר הזה שהוא בי-סייד של תקליטון שהכרתי השבוע בזכות שרון רז. הוא קנה אותו בקסטה בזמן שהוא יצא. שיר יפה
The Cure - The Exploding Boy

וזהו...תאכלו מכל פירות הארץ ולא רק חלב
החיים יפים והמוסיקה פרימיום

יש שני קריטריונים מבחינתי לאלבום טוב: שירים בלתי נשכחים או מסע לעולם אחר, כמו שסרט לוקח אותך, כמו ספר טוב, כמו חלום, כמו מציאות חלופית. מבחינתי מספיק אחד מהשניים בשביל שזה יהיה אלבום ששווה. כשאתה שומע שיר ואתה לא מבין איך העולם היה קיים בלעדיו, או שלחילופין אתה מרגיש שהוא היה שם תמיד, במגוון האפשריות האינסופיות של הקוסמוס הרוחני, אתה מבין שזו אדמה וארץ שרק היה צריך להגיע אליה, אבל היא היתה שם תמיד. זה לא קורה עם כל השירים בעולם. יש הרבה שירים שאתה מרגיש שהם מומצאים. כמו איים מלאכותיים. כמו בתים מדורגים. זה לאו דווקא עושה אותם ללא יפים. זה פשוט עושה אותם לפחות טבעיים. לילדי מבחנה של המוזיקה.

היום אני רוצה לכתוב על שני אלבומים כאלה שכמה שהם שונים, אני מרגיש שאני עובר איתם את אותו התהליך. בשניהם יש שירים בלתי נשכחים. אבל בעיקר שניהם מעבירים אותך חוויה.

Kurt Vile -Wakin on a Pretty Daze

זהו אלבום הסולו החמישי של וייל אבל הוא השני אחרי אלבומו המצליח מ-2011 Smoke Ring for My Halo. אומרים שמוזיקה אמריקאית היא הדרך הטובה ביותר לעבור נסיעות בארצות הברית. אומרים שרק כשאתה נוסע בכבישי ארצות הברית אתה יכול להבין את המוזיקה הזאת. המיזוג המושלם בין פולק לרוק, עם מקצבים המותאמים בדיוק למהירות 65 מייל לשעה, בולמי זעזועים רכים מידי, והגה כוח רך. שני אלבומים שכאלה שהקשבתי להם לאחרונה בהמלצת אורי דביר - Huevosשל Meat Puppets ו – Green Riverשל CCR קרידס קלירווטר ריוויול - הם דוגמאות מצויינות. ונשאלת השאלה מה בכלל אפשר עוד לחדש באמריקנה ? שני האלבומים האלה, לדוגמא, יצאו ב-69 וב- 87, והם די מושלמים. ההבדל העיקרי הוא ש- Wakin on a Pretty Daze של קורט וייל הוא אלבום מדכא לכל הדעות. אלבום מצויין, אלבום מעולה, אבל לוקח אותך למטה... יותר למטה משם. וייל מספר שהוא הקשיב לדברים מדפרסים כשהוא כתב את האלבום הזה, ביניהם השיר Are 'Friends' Electric?של Gary Numan - נתון לא ממש ברור מאליו. מצד שני הוא אומר שאלה שירים על החיים רגילים. במובן הזה יש כאן המשך של המסורת וההשפעה של ברוס ספרינסטין, שהעביר את הרוקנרול מזוהר הנעורים, האלביס פרסלי, אל עבר Darkness at the edge of town. אני אהבתי את "להתעורר עם הלם משמעותי" יותר מ-"טבעות עשן להילה שלי", הקודם. משהו במרקמים ובטקסטורות הגיטרות הפריע לי באלבום הקודם. מהבחינה הזו הפשטות של החדש יותר נעימה לי. מצד שני זו חוויה לא קלה. אתה חושב שאתה מקשיב לאלבום. שאתה המרכז, ושהאלבום נועד לשרת את הווייתך, אבל באיזו נקודה המצב מתהפך, ואתה מתמסר לו, והוא עושה בך מה שהוא חושב לנכון. הקשבתי לאלבום הזה הרבה לפני שבועיים, כשירדו קצת גשמים, אז הוא אפילו יותר התאים.

הנה דוגמא אחת ליופי המדכא הזה. ואל תתרשמו מהבייבי פייס הזה. הוא יסובב אתכם ויהלום ברוחכם היטב:

Kurt Vile - Never Run Away

המשך יבוא...

אל תדאגי אמא זה רק יתוש שמדגדג נורא (כן, בטח)

המשך מפוסט קודם...
יש שני קריטריונים מבחינתי לאלבום טוב: שירים בלתי נשכחים או מסע לעולם אחר, כמו שסרט לוקח אותך, כמו ספר טוב, כמו חלום, כמו מציאות חלופית. מבחינתי מספיק אחד מהשניים בשביל שזה יהיה אלבום ששווה. כשאתה שומע שיר ואתה לא מבין איך העולם היה קיים בלעדיו, או שלחילופין אתה מרגיש שהוא היה שם תמיד, במגוון האפשריות האינסופיות של הקוסמוס הרוחני, אתה מבין שזו אדמה וארץ שרק היה צריך להגיע אליה, אבל היא היתה שם תמיד. זה לא קורה עם כל השירים בעולם. יש הרבה שירים שאתה מרגיש שהם מומצאים. כמו איים מלאכותיים. כמו בתים מדורגים. זה לאו דווקא עושה אותם ללא יפים. זה פשוט עושה אותם לפחות טבעיים. לילדי מבחנה של המוזיקה.היום אני רוצה לכתוב על שני אלבומים כאלה שכמה שהם שונים, אני מרגיש שאני עובר איתם את אותו התהליך. בשניהם יש שירים בלתי נשכחים. אבל בעיקר שניהם מעבירים אותך חוויה.
Yeah Yeah Yeahs – Mosquito

אם קורט וייל מזדחל אליך, ומשתלט עליך, ללא התרעה מוקדמת. הרי מוסקיטו של יה יה יהז עושה בדיוק ההיפך. הוא די במוצהר מודיע שהוא הולך למצוץ לך את הדם כמו יתוש. שהוא יקח אותך לבמה קברטית, שעליה תעלה כריסטי היינד, מחופשת לקליאופטרה, ומאופרת לנינה האגן, ושתשיר בקולי קולות (כבר על הפתיחה) כמו אדל, אם צריך. אני לא עקבתי בדיוק אחרי הסיפור של האלבום הזה, ברור שזה אלבום קונספט, ברור שיש כאן הצגה. די קירקסית וטובה. זה לא אלבום קזואל בכלל, הוא לא מדבר על היום יום כמו קורט וייל. להיפך הוא היציאה להצגה. Mosquito משופע בשירים בלתי נשכחים, למשל Buried Alive עם הראפ של ד"ר אוקטגון, או Despair הנצחונים. אפשר להבין שכל ה-או אה שכאן עלול היה להיות יותר שיטחי. אבל באמת שהשירים יפים ומרגשים. למשל Always שמלטף לך את הלב בכל רגע, וגם Wedding Song המסיים. זהו אלבום, שעם כל עולם הדימיון הסכיזופרני שהוא מכיל, הוא אלבום שלוקח את הלהקה צעד אחד קדימה לעבר המיינסטרים. בראיון עימו מספר Zinner, אחד מחברי הלהקה, שהם ניסו לעשות שירים עם ליווי מינמלי. הרבה שירים אכן מתחילים כמו Subway בניסיון להיות The XX אבל בדרך-כלל הם מתפתחים ונעשים גדולים עד בומבסטים והימנונים. אין לי ספק ש- Sacrilege עם הסיומת הגוספלית שלו יתחרה כאחד השירים הפופלרים במצעדי הפזמונים השנה (יש לי מקום גם למילים עתיקות כאן). אבל בסופו של דבר שיר הנושא מוסקיטו נותן את הטון לשיגעון של האלבום.

אני גדלתי בפתח-תקווה. חצי מחומר הלימודים בבית ספר היסודי הוקדש לייבוש הביצות, הדברת הקדחת והיתושים. זה לא עוזר עכשיו בקיץ. יתוש אחד יכול לעקוץ אותי בלי רחמים, וכל האגדות על יואל משה סלומון לא יעזרו. להיפך הם רק גדלו במשך המאה ומשהו שנה שעברו. האבולוציה ודרווין שכללו אותם יתר על המידה. במיוחד היתושים של פתח-תקוה.

שורה תחתונה: אלבום טוב, למרות הפוזה. וממש לא חייבים לקלף אותה. היא חלק אינטגרלי מהחוויה.

Yeah Yeah Yeahs – Mosquito

מצטער שאני לא מתעכב על החדש של הנשיונל ועל דאפט פאנק. דווקא יש לי מה להגיד. אולי יותר מאוחר. בינתיים לא יכולתי לעצור את הסקרנות שלי, והייתי חייב להקשיב לאלבום החדש של אליסון מוייאט.

זה נמחק במספרי ההיסטוריה, אבל יאזו היו בעצם הצמד האלקטרוני הראשון. אולי הראשון בכלל, אבל בהחלט הראשון שבו יש זמרת עם קול גדול ועמוק, שמנגנת לרקע סינתיסייזרים. זה מעין אוקסימורון שכזה, שצלח מאד יפה. הרבה הודות לכישרון האדיר של וינסט קלארק, אבל לא פחות מכך, הודות לקול היוצא מן הכלל של אליסון מוייאט. בהמשך יוריתמיקס חיקו את הנוסחא המוצלחת, ואף העפילו על הצמד המקורי בכמות הלהיטים. הצמד יוריתמיקס חשוב כאן לסיפור, גם כי לאחר פירוק יאזו ולאחר פירוק יוריתמיקס, היתה תחושה שמי שישרוד פה יותר הוא החלק הגברי, שכביכול הביא את כל הכישרון לצמד. בפועל הסתבר שדווקא הזמרות הצליחו לעשות קריירת סולו ולא המוסיקאים המוכשרים שהיו איתם. זה קצת, אבל ממש קצת, מזכיר את האכזבה מג'וני מר, שעדין זוכרים לו חסד נעורים למרות שהוא ממש לא הצליח ליצור משהו משמעותי, לעומת מוריסי שהמשיך כאילו כלום, מצא מלחינים אחרים, מצא מפיקים אחרים..

מיד לאחר פירוק יאזו אליסון מוייאט הוציאה אלבום מופת בשם ALF, אשר באופן מפתיע לא היה אלקטרוני באופיו. אלא הכיל שיר סול בלוז המזכירים סטנדרטים של ג'אז מתחילת המאה העשרים אם כי בעיבוד עדכני. ובמילים אחרות, המקבילה האייטיזית לאדל. באותו השלב נראה כי הקריירה של אליסון מובטחת אולם באלבום הבא Raindancing (שגם רכשתי אותו) כבר באה הנפילה. השיר היחיד שהצליח בו הוא Is This Love שנכתב יחד עם דייב סטיוארט, מה..יוריתמיקס. אבל ההפקה הפופ-אייטיזית של האלבום ההוא היתה שפל שכזה, והשירים גם לא המריאו. מאז בעצם נפרדו דרכנו...אנני לנוקס הפכה לדיווה. ואליסון מוייאט כבדת המשקל (תרתיי משמע) התפוגגה

מאד הופתעתי לגלות שהיא מוציאה אלבום חדש, ולאחר כמה האזנות אני יכול לומר שהוא עונה על כל התקוות שלי ועל כל החששות שלי. מצד אחד יש בו המון שירים טובים, מצד שני ההפקה המוזיקלית נתקעה לה אי-שם.. כאילו שנות התישעים לא נגמרו אף פעם. במקום לחזור ל-Alf המשיכו עם הקו האלקטרוני-פופי המנופח. לאחר שמסננים את זה, מתקבל אלבום כייפי מאד.
קליפ למטה תוכלו לראות את אליסון מוייאט בסינגל הראשון באלבום. והשיר הבולט מתוכו. קצת קשה לי לראות אותה ככה אנורקטית (או שמא יש לומר: רעבה מתמיד). אני מקווה בשבילה שהיא שומרת על הבריאות שלה

Alison Moyet - When I Was Your Girl

המחר אינו ידוע

פתיחה

סדרי העדיפות שלי בהאזנה למוזיקה הם קודם כל להקשיב לאלבומים שהם מאסט עבורי, ורק אחר-כך, אם יש זמן , לפזול לצדדים, לרעות בשדות זרים, ולהקשיב לאלבומים של מוזיקאים שאני פחות מכיר, ו/או שיש מאחוריהם פחות עניין ציבורי (להלן: הייפ). באמצע השנה, בערך, אתה מגלה שיש עולם שלם של מוזיקה שאתה מתעלם ממנו. זה תמיד מתחיל בהמון רצון טוב, וסקרנות, ונגמר בזה שאין טעם לשקר לעצמך - אף אחד לא יכול להקשיב לכל המוזיקה שיש בעולם. אבל יש דברים שמחלחלים. הטעם משתנה, מתעצב, ואם לא בסיבוב הזה, אפשר גם בסיבוב הבא, תמיד אפשר לנסות להתעמק במשהו אחר. אז הפעםבנבדק ונמצא פרימיום, מוזיקה שאפשר לטוס אליה. ארץ אחרת. מקומות אחרים. אם כי, מוזיקה היא תמיד טיסה, תמיד אל עולם גבוה, ונשגב יותר, מהחיים היום -יומיים שלנו.

Boards of Canada - חדש !
Boards of Canada - Reach for the Dead
כל החברים שלי עפים על בורדס אוף קנדה. אז אני אצא בקרוב להקשיב לחדש שלהם, שיקרא Tomorrow's Harvest, כשהוא יצא לאקרנים. בינתיים יש להם קליפ חדש של ...איך לא ? תעופה בין עננים.

µ-Ziq -חדש !
עוד קצת אלקטרוניקה מעוננת. אי.פי חדש של מיו-זיק. זהו שם הבמה של המוזיקאי מייק פרדינס (בכוונה הוא שם את האות היוונית הזו בהתחלה שרק אינטיליגנטים יקשיבו לו ? ). משנת 1993 הוא הוציא איזה 14 אלבומים ואי.פיז האחרון מלפני 5 שנים.
µ-Ziq Mu-Ziq Muziq - XT

Mount Kimbie -חדש !

אם בא לכם צמד אלקטרוני אבל שונה לגמריי מדאפט פאנק. נסו את Mount Kimbie . את האלבום שלהם 'Cold Spring Fault Less Youth'אתם יכולים לשמוע בהזרמה מלאה ב-NPR. כמו הרכבים אלקטרונים רבים אחרים, גם הם מנסים לתת למוזיקה שלהם אוירה של מוזיקה חיה, גם באלבומים. וזה די מצליח להם, בגלל שימוש בכלים חיים וגם השירה שלהם. זה בולט במיוחד כשהם עושים ראפ. תוכלו להקשיב לכל האלבום בהזרמהב-NPR

Mount Kimbie - Made To Stray

James Blackshaw - חדש !
צריך זמן ורוגע אמיתי בשביל להקשיב לג'יימס בלאקשואו. אני לא מחזיק מעמד אלבומים מלאים שלו, ומתחיל להשתעמם באמצע. אבל, להקשיב לקטע אחד זה ממש כיף. כמו לשוט בסירה על נהר..כמו לעוף מעל העננים (שוב)
James Blackshaw & Lubomyr Melnyk - Tascheter

Queens of the Stone Age - חדש !
הם הוציאו כבר 4 קליפים של אנימציה לארבעה שירים מתוך האלבום החדש שלהם. זה האחרון מתוכם. גיטרות ושוב גיטרות.

Queens of the Stone Age - My God Is The Sun

ואולי עוד אחד קצת פחות רצחני (לפני שאני עוזב את האלבום הזה לנצח)
Queens of the Stone Age - If I Had A Tail

Iceage - חדש !
איאן קרטיס נפטר השבוע לפני 33 שנים. בגיל 23 בלבד. כשחושבים על זה, קשה לתפוס כמה צעיר הוא היה. ואיזו השפעה עצומה יש לו, למרות חייו הקצרים. אבל להקות רוק מתחילות הרבה פעמים בגיל מאד צעיר. למשל להקת Iceage מדנמרק, התחילו בשנת 2008 כשחבריה היו רק בני 17. לפי חישוב שלי הם עכשיו בערך בגיל של איאן קרטיס. איזו מוזיקה הם עושים, אתם שואלים ? אז זה פוסט פאנק נוייז שכזה. אבל טוב
Iceage - Burning Hand

She & Him- חדש !
ולסיום קליפ חדש של זואי דשנל. אני מאד אוהב אותה. כי הוא עושה מוזיקה פשוטה מתוך תחכום. כי היא חכמה. כי היא אינטלגנטית, כי כל מה שהיא עושה הוא גם מחווה לחוף המערבי וגם לסיקסטיז ולפיפטיז ולמוזיקת הפופ והסול וגם לתמימות ושמחת חיים. והכל עם שירים טובים ומקורים. אני חושב שהרבה מאד אנשים מאמינים שזה בדיוק כוס התה שלי. אז האמת היא שאין לי בעיה עם פופ, אבל מגיל 14 בערך הקשבתי להרבה מאד רוק. אבל אף פעם לא הגבלתי את עצמי מבחינה סגנונית. רק שיהיה פרימיום

She & Him- I Could've Been Your Girl

3 Feet High And Rising

בחודש יוני אלבום הבכורה של De La Soul יוצא בהוצאה מחודשת.נחשב לאחד מאלבומי הראפ הגדולים של כל הזמנים. כהוא יצא בשנת 1989, הוא נחשב לפורץ דרך מבחינה סגנונית. היום הוא נשמע עדין טוב אבל כמובן פחות "משוגע". כל הסימפולים כל המשחקים המוזיקלים של המפיק פרינס פול נשמעים עדין גאונים. אבל פחות. בכל זאת עדין ההנאה צרופה. אני לא מבין בראפ. אז התודה להמלצה מגיעה למי שמגיעה. תודה עדי. וכל האלבום להזרמה.

החיים שלי יותר מעניינים ממני

אישתי והבת שלי טסו סופשבוע שעבר לבודפשט, לקחו איתם את כל הבית והשאירו לי ולבנים שלי רק את הטאלק. רומזות לנו משהו על ריח הגרבים שלנו ?.בכל מקרה מאד מתחשב מצידן. הבת שלי ייצגה את ישראל באליפות העולם בהנחיית כלבים בתערוכות. ענף הכלבנות בישראל התפתח מאד בעשורים האחרונים. וזה עולם ומלואו של אילוף כלבים, וגידול כלבים ויש הרבה מאד פעילות של אנשים בתחום הזה שנפגשים על בסיס קבוע. אז היתה לי הזדמנות לקצת זמן איכות עם הבנים שלי. אבל הבונוס האמיתי היה שאנחנו בילנו את שישישבת שלנו באוהל בכינרת יחד עם החברים שלי מהטכניון. כולנו עם משפחות. מכירים כבר עשרים שנה. רוצים להיפגש יותר, אבל בקושי נפגשים פעם בשנה. אני שנשבע לכם שבחיים שלי הדופק שלי לא היה כל-כך רגוע, כמו שאני איתם. עם החברים האלה. אחרי 4 שנים אינטסיביות בטכניון ואחרי כמעט מחצית חיים אנחנו מכירים אחד את השני לפני ולפנים. וההרגשה היא מאד טובה...רעות..אני חושב שזו המילה התאימה.

השיר הסוגר את הפוסט הזה הוא המלצה של חברה טובה מהפייסבוק. לא טובה במובן של אני מכיר אותה מאד טוב, אלא טובה במובן שהיא ממש טובה גם במוזיקה וגם בכלל טובה. שיר גדול ! ענק !

The The - Giant

אתם לא חייבים לנחות כבר...
החיים יפים והמוסיקה פרימיום

מייקל ג'קסון לא היה עושה את זה יותר טוב

אנשים חסרי חוש-הומור ואירוניה קאמפית - אל תתקרבו לאלבום החדש של דאפט פאנק. הוא לא בשבילכם ! אתם לא תצליחו לקלוט את הקריצה וחבל. גם לי נמאס מהלהיט Get Lucky. שיר קצת טריקי. הוא מתחיל בקטע של מתוחכם, וזה די מחמיא לך כמאזין. שיר שהעולם חיכה לו במשך 8 שנים ותוך שבוע הוא נהיה לדבר הצ'יזי והסחי הזה שכולם עושים לו רימקסים וגרסאות כיסוי. אבל Random Access Memories הוא ממש הרבה, הרבה יותר מזה. זהו אלבום מחווה, והוא נעשה במיומנות רבה, בעזרה של הרבה מאד מוזיקאים מוכשרים- מג'וליין קזבלנקס מהסטרוקס ועד נייל רוג'ר ופנדה בר. וזה ממש לא חשוב לדעת את זה, אפשר להרגיש בהאזנה שלכל שיר יש סגנון קצת שונה. וחיים משל עצמו.

בגדול זהו אלבום הצדעה לשנות השיבעים. לא רק לדיסקו של שנות השיבעים אבל בעיקר. הוא נשמע יותר כמו רפליקה, הרבה מאד איזכורים והשפעות..שאני לא מנסה אפילו להבין - כי למה לפגום בהנאה. Fragments of Timeלמשל נשמע כמו סטילי דן. Touchבאמצע האלבום – מהווה לדעתי את השיא. זהו שיר מלא אלקטרוניקה קרחונית, אבל גם חמת מוג שכזו, מלאת אנושיות. שיר שיש בו מעברים שונים, מה שעושה אותו לאדיר כל-כך, חוץ מהקול של פול וויליאמס הותיק, הוא המעבר הפאנקי ג'אזי אחרי 3 וחצי דקות של שיר. זה אפילו לא מורגש שפתאום הוא מתפתח לשם, כי זה זורם נכון.

עוד שיא של האלבום הוא ג'ורגיו מורדור שמדבר על המהפכה הדיגיטלית שהוא עשה לדיסקו. ועל תחילת הקריירה שלו. יש בזה משהו מאד קסום, גם בגלל שהוא כבר מבוגר, וזה נשמע כאילו לקחו שחקן זקן שיספר על ג'ורג'י מורודור הצעיר. בקליפ פה. הוא מספר על כמה שדאפט פאנק פרפקציוניסטים לעומתו. וכמה זמן הם משקיעים בשביל להגיע לצליל המדוייק שהם רוצים בו.

אז אפשר לקחת את האלבום הזה ברצינות...אפשר, אבל אז זה מאד תלוי באיזו סוג של רצינות. אם זו רצינות שמבינה שזהו אלבום שסורק פרק מסויים בהיסטוריה של המוזיקה, ולהנות ממלאכת המחשבת של Daft Punk. זה דבר אחד. אבל אם אתם מחפשים פה אלבום שיעשה היסטוריה, אז הוא לא. אין בו שיר אחד, חוץ מ-Get Lucky, שישאר בזכרון של המוזיקה הפופלארית. אני חושב שגם בתור אלבום, הוא ידהה בתוך עשור. אני חושב שאם מייקל ג'קסון הוא פרינס היו מוציאים את האלבום הזה, הם היו מצליחים להעלות אותו דרגה אחת למעלה. אבל זה לא יכל לקרות, וחבל לחלום.
עדיף להנות מהאלבום הזה כמו מהדורת קיץ של מיץ פריגת: "אננס לימון ליים". עכשיו בחנויות ! הוא מאד טעים. יש לו טעם של קרטיב, אבל איכותי. וואיי איך בא לי גלידה.

כאן גט לאקי בסגנון עדות מייקל ג'קסון. אחרי שתקשיבו - תבינו:
Get Lucky -Michael Jackson edit

זה קסם ? זו בדיקה? אני חתוכה ? זו אורה הכפוללה?

פתיחה

איזה שבוע מוזיקלי מדהים זה היה ! מלא אלבומים טובים, הופעות מיוחדות, חלק מהאזנות היו יותר משמעותיות ואחרות פחות...כל זאת ועוד...ממש כאן:

The National - חדש !

השבוע די השתכנעתי שהיה צפוי לי עתיד לא רע בתור רוקר, אילו רק הייתי נולד בעיר הנכונה (מנצ'סטר למשל). עושה רושם שהדבר העיקרי שגבר צריך בשביל לייצר שירי רוק גדולים זה לב שבור ומעוך, בצירוף עם אגו מאוחה. או מרוסק (זה רק שלב קודם). מדניאל ג'ונסטון וקורט קוביין, ועד ג'ייסון פירס מספריטאולייזד, כולם מתבכיינים כמו ילדים שלא חיבקו אותם מספיק. שנטשו אותם לאנחות. ואילו אנחות יפהפיות הם שרים. מכל הדוגמאות שהבאתי מאט ברניגר מהנשיונל נראה לי הכי יוצא דופן. קול הבריטון העמוק נוסך הרגשת בטחון של קריין פרסומות, וזה לא אמור להסתדר עם הטקסטים מלאי האומללות שלו...אבל זה כן. זה עובד. רק לפני שבוע האלבום החדש של The National די שיעמם אותי. השבוע לא הפסקתי להקשיב לו. אני לא יכול לומר שאני מתלהב מ- Trouble Will Find Me כמו שהרבה חברים שלי מתלהבים ממנו. אבל בתור ברירת מחדל הוא היה אחלה. תוך כדי האזנות שאלתי את עצמי: למה בעצם האלבום הזה לא הופך לאלבום רוק מיינסטרים היסטרי ? אז התשובה היא שהוא כנראה לא נועד לגלגל"צ ואולי כל מי שאמור לגלות אותו מגלה אותו דרך האינטרנט. ואולי זה ממש מספיק.

The National - Sea Of Love

Portugal. The Man - חדש !
זו לא הפעם הראשונה שלהקת "פורטוגל - הגבר" משעשעים אותי. יוצא להם עכשיו אלבום חדש שנקרא Evil Friends, אני אף-פעם לא רציתי להיות אוויל, אבל זה כאן, שבקליפ ,רוצה לחיות באקסטזי ואם צריך להיות Evil אז צריך..מבחינתו. וידאו זימה, וכיף של שיר.
Portugal. The Man - Purple Yellow Red & Blue

פינת השמיכה - קאבר לשבת
Tessellate (Alt-J Cover) -Ellie Goulding
את אלי גולדינג אני מכיר כבר כמה שנים. בהתחלה אהבתי את הפופ שלה, עכשיו כבר לא. אבל הקאבר הזה ל -Alt-J נשמע ממש יפה. עושה את השיר ליותר ברור. כך , אגב, נשמע המקור.

ראיון הבכורה של מוריסי
אי-אפשר ממש לעשות פוסט על מוזיקאים בכיינים בלי מוריסי. אז השנה היתה 1984 מוריסי נתן את הראיון הראשון שלו. ולמרות שזה היה ממש קצרצר, כבר אז, הוא היה בטוח שהשמש זורחת לו מה..נו אתם יודעים...וכמה שהוא צדק [קישור]

These New Puritans - חדש !

הם ניגנו פעם ניו-רייג' כמדומני. אבל מאז האלבום השני שלהם Hidden אפשר להגיד שהמוסיקה שלהם היא יותר ארט-רוק, אלקטרוני וקלאסי. עם דגש על כלי נשיפה, תופים דרמטיים ושירה שמזכירה לי להקות כמו טוקסידו-מון מהאייטיז, ודיוויד סילביאן (שזו מחמאה אדירה לכל הדעות). את שני האלבומים הקודמים שלהם מאד אהבתי. אלבום הבכורה Beat Pyramid היה ביטי. Hidden היה מהפנט. החדש התחיל עם סינגל שיכול היה בקלות להשתלב ב- Hidden. פרגמנט טו (Fragment Two) אפילו היה כאן שיר השיר השבוע ברדיו פרימיום להמונים. אז הקשבתי השבוע לאלבום החדש שנקרא Field of Reed ונדמה לי שהוא צעד של הלהקה קדימה לעבר כבדות ורצינות. אני מניח שמי שאוהב אמביינט ופרוג יכול גם למצוא כאן עניין. או שזה מצב קלאסי שהכל נופל בין כל האוזניים הערלות. אני מקווה שלא הרסתי לכם את החשק. להקשיב לכל האלבום בהזרמה כאן [קישור]

ברייאן אינו מדבר על מוזיקה
בדרך-כלל אני שם כאן דברים שאני ממליץ עליהם, שבדקתי אותם, שאהבתי אותם, הראיון הזה יוצא דופן בכך שעוד לא מצאתי זמן להקשיב לו. בראיין אינו בראיון / הרצאה שהוא נתן לפני כמה שבועות בניו-יורק. חייב להיות מעניין [קישור].

הופעות פרימיום - דניאל ג'ונסטון

זו היתה הופעה משמעותית. אין ספק. להגיד שנהנתי ממנה..ובכן, היה קצת קשה. חשבתי שתפסתי את העמדה הכי טובה באולם. שורה שניה, ממש מול המיקרופון. אבל אז נדחפו שתי בנות צעירות ועולצות שהחלו לפזז ברווח שביני לבין השורה הראשונה. מה שהשאיר לי אפס מקום לנשום...אה..ואחר-כך הן גם התחילו לעשן. דניאל ג'ונסטון מצידו נתן הופעה מעולה. ונראה שהוא אפילו נהנה להופיע. השירים שלו אומנם קורעי לב. הוא גם נראה די מעורר רחמים עם חולצת הסופרמן המוכתמת שלו (שזו מאד סימלי לדעתי - סופרמן של המסכנות). אבל אנחנו באנו להקשיב לאומן גדול - לפחות כך אמר לנו קורט קוביין. והוא באמת כותב שירים מעולה שהפך לאגדה, ועם אגדות לא מתווכחים. בעיקר אם יש להן כיסוי. זו כנראה הסיבה לצפיפות הבלתי רגילה שהיתה בבארבי. אומרים שנמכרו 1000 כרטיסים. וכולם רצו לעמוד קרוב לדניאל ג'ונסטון, ..אז היה דחוס. אני מוכן להודות שלא הכרתי אותו לפני יותר מחודשיים, אבל היו שם הרבה שידעו את השירים בע"פ. שזה היה מאד יפה. הדיסוננס הגדול היה בין כל צהלות הוואוו שהיו בקהל, לבין השירים המרגשים, שדרשו האזנה רצינית. ההתנהגות של חלק מהקהל בהופעה הזו הזכיר לי את ההתנהגות של הקהל בהופעה של ללהקת דייר סטרייסט בשנת 1985 בארץ. זו היתה אחת מההופעות ההמוניות הראשונות בפארק הירקון. ואנשים לא ידעו איך להתנהג - היתה התפרעות , לחץ, ודוחק שהיה על גבול המסוכן. בדניאל ג'ונסטון לא היו התפרעויות אבל חלק מהקהל כאילו בא לשמוח, וזה לא התאים כל-כך. גם לא כל-כך התאימה, לדעתי, הופעת החימום ההיפסטרית של סודה פאבריק. הגם שהם ליוו את ג'וסנטון לאורך ההופעה שלו באופן מעורר כבוד. גם אם לעיתים הם היו דומיננטים מידי - במצב שנוצר, טוב שהיתה להופעה גם גוון רוקי. בסופו של דבר ג'ונסטון אפילו אמר שהוא ממש מרגיש שהוא יצר קשר איתנו (לא זוכר את הציטוט המדוייק) וזה היה מאד מרגש - להרגיש שנתנו לאיש עם שירים כל-כך עצובים הרגשה טובה - כי כאלה אנחנו, מחבקים. אוהדת אחת אפילו לקחה את המגבת המיוזעת שג'ונסטון ניגב ממנה את זיעתו במשך כל ההופעה והתנגבה בה. (רק מסביר את הצד המעוות של ההופעה הזו). אני מצידי אפילו לא זכיתי לראות אותו ממש, כי לפניו היה כן של תווים שעליו המילים של השירים (שכולם ידעו בע"פ חוץ ממנו). וכך יצא שרוב ההופעה התרשמתי בעיקר מהכרס המבצבצת שלו. אפשרות לעשות תיקון יש בקליפים למטה של 8 שירים מההופעה. הייתי אומר יאייי, אבל איך אוכל..

Daniel Johnston, 28.5.2013 @ Barby, Tel Aviv
1,2,3,4,5,6,7,8,

פסטיבל פרימוורה Primavera Sound 2013

מעצבן אותי שלא הייתי בפסטיבל הפרימוורה. השנה הייתי מוכן ללכת לפסטיבל יותר מתמיד. נראה שלא רק אני, אלא גם 170,000 איש היו מוכנים ומזומנים להשתתף בפסטיבל הזה, מה שהפך אותו לסופר דופר גדול וגם מתיש. רק לשם פרופורציות - בפסטיבל המקורי היו רק 5000 צופים - "אינדינגב" אתם בדרך הנכונה. אז לא הייתי. לא נהנתי ולא סבלתי. לא נהנתי מהליינאפ המצמרר שכלל את ניק קייב, Blur, טיים אימפאלה, קורט וייל, ועוד ועוד...גם לא סבלתי מהמרחקים מהדוחק, מההמוניות, מדליפות הסאונד הבלתי נסבלות בין הבמות, ומהקור ! חברים שלי שהיו שם אמרו שהיה מקפיא. אבל אני מקווה שעוד יזדמן לי.. מאד מקווה. בינתיים התענגתי כמה שרק אפשר מקליפים מהפסטיבל. בכל זאת מרגש. אז הנה כמה קטעים מהופעות בפרימוורה שאת חלקם גם חלקתי בפייסבוק:

Blur - מקרוב קרוב
Wu Tang Clan - הופעת הראפ הטובה של הפסיטבל
Sawns למטיבי הרוק
Mount Eerie -יצמרר אתכם
Kurt Vile - גדול על במה גדולה

ועד הפעם הבאה:
החיים יפים והמוסיקה פרימיום

נבדק ונמצא פרימיום - לא רוצים למות רוצים להשתגע !

שיפוט מהיר: היום שאחרי - דיוויד בואי

נבדק ונמצא פרימיום - חיים שונים. דגשים שונים

קליפ השבוע - Stop and Look

פרינס -Third Eye Girl - חדש !

נבדק ונמצא פרימיום - עולם חופשי

נבדק ונמצא פרימיום - חאג' שמח

שלושה מי יודע: Depeche Mode, Billy Bragg, Talk Talk

נבדק ונמצא פרימיום - אם אין אני לי עצמי לי

נבדק ונמצא פרימיום - פופ טוב הכל טוב

נבדק ונמצא פרימיום - דברים שאני נורא נהנה מהם

דפש מוד - ההופעה 2 !

נבדק ונמצא פרימיום - רק תבחרו

נבדק ונמצא פרימיום - שבועות של שמחה !

שיפוט מהיר: Kurt Vile

שיפוט מהיר: Yeah Yeah Yeahs

שיפוט מהיר: Alison Moyet - The Minutes

נבדק ונמצא פרימיום -לעוף לעולמות אחרים

שיפוט מהיר: Daft Punk

נבדק ונמצא פרימיום - גברים +בכיינים+ מוזיקה = רוק